הטיול הזה היה בספק מהיום שבו הזמנו את הכרטיסים. בין איראן 1 לאיראן 2 ואחרי ביטול טיסה על ידי חברת התעופה היוונית אגיאן, הצלחנו למצוא טיסה דומה של חברה ישראלית. 1,000 דולר יותר, 6 שעות עיכוב ועצירה בלרנקה (Larnaca) להחלפת צוות כנוהג התקופה – והגענו לאתונה (Athens).
חיפוש על הפלופונס בקבוצות ובגוגל העלה כמה דברים:
– אנחנו לא נהיה הישראלים הראשונים שמטיילים שם.
– יש שנשבו בקסמיו ויש שלא הבינו מדוע הם צריכים לטוס בשביל לחוות את הגליל הישראלי.
– הפלופונס הוא אזור ענק והמרחק האווירי בין נקודות העניין אינו משקף את משך הנסיעה.
עם המידע הראשוני התחלנו לתכנן את הנסיעה, תוך מחשבות על הטיול המוצלח בשנה שעברה בצפון יוון. להלן התוצר:
יום 1 – אתונה
השכרת הרכב עברה חלק, לגבי המלון אם בשם המלון בבוקינג כתוב free parking, מה ההיתם מצפים? אז זהו שלא, מסתבר שזה גימיק והחניה כלל לא צמודה למלון, היא באיזה חניון רחוק ובתאום מראש. האמת שזה הפתיע שיש מלון במרכז אתונה עם חניה, מה שלא הפתיעה שהבעלים של המלון (מלון דירות בלי שירות לקוחות) היה ישראלי. איזה גימיק נאלח. במרכז אתונה אי אפשר להיות עם רכב. נקודה. ניחא, הגענו ויצאנו לסיבוב קצר בעיר לאכול איזה גירוס של ערב.
יום 2 – הנסיעה לצ'אנדורינוס
ניצלנו את החניה לסיור בוקר באתונה שרק החלה להתעורר, נהנינו מבורקסים טובים ואף הצלחנו, בזכות תושייתה של נועה,להימנע מניסיון שוד.
בשעה 11:00 כבר היינו ברכב, חדורי מטרה להגיע ליעד הראשון – הכפר צ'אנדורינוס (Chandrinos) במחוז מסיניה (Messinia) שממנו תכננו להגיע לכמה חופים. עצירה קצרה בתעלת קורינתוס (Corinth Canal) היפה לתמונה (ששמחתי לחצות אותה בהפלגה שנה אחר כך). הדרך ארוכה, 3 שעות נטו. עצרנו לצהריים במקום מקומי ונחמד ליד העיר טריפולי (Tripoli). הדרך יפה ומגוונת עם נוף של גבעות והרים, מצוקים, עמקים יפים והמון מטעי זיתים. היובש של אוגוסט הורגש היטב.
בשעות אחר הצהריים הגענו לצ'אנדורינוס. לא הייתה קליטה וחיפשנו את הדירה שלנו. כשהגענו שמחנו מאוד. דירה מתוקתקת בבית עתיק עם מרפסת קטנה שמשקיפה לעץ דולב ענק ולצדו בית קפה יווני עם תמהיל קלאסי של מבוגרים וזקנים שותים ציפורו חריף וקפה יווני. הכפר כמעט ללא דירות Airbnb ובטח ללא מלונות וההרגשה מאוד מקומית.
אחרי שהילדים בחרו (רבו על) חדרים התארגנו לקפה קטן במרכז. צ'אנדורינוס כפר ממש חמוד, אין לו אטרקציה מיוחדת, הוא שוכן תחת הר בצורת מאוד מיוחדת ובולטת – בצורת ציצי. כשנתיים אחר כך, כשהפלגתי לאורך הפלופונס, היה מאוד קל לזהות מהים את הכפר שיושב למרגלות הר הציצי.
באותו יום ירד קצת גשם מרענן ולאדמה היה ריח טוב של אחרי הגשם, ריח שלא הרחנו חודשים רבים. את אחר הצהריים בילינו בסיבוב רגלי בשולי הכפר, נהנינו לראות את החקלאות הזעירה, את התרנגולות ועצי הפרי. אכלנו תאנים וקטפנו פטל שמהווה מוטיב חוזר בטיולינו באגן הים התיכון. את ארוחת הערב הקלה בישלנו לעצמנו בדירה אחרי קפיצה לסופר המקומי.
יום 3 – הלגונה, מרתופולי, וויאדוקיליה ופילוס
בבוקר קמנו ונסענו לחוף הלגונה (זה שמו Lagoon) שבמפרץ נבארינו (Navarino Bay), אזור מדהים עם המון היסטוריה. במפרץ הזה הוכרע בשנת 1827 הקרב הימי של נבארינו, שבו הצי המשולב של בריטניה, צרפת ורוסיה השמיד את הצי העות'מאני-מצרי וסלל את הדרך לעצמאות יוון.
שכרנו מיטות ושמשייה ובילינו שם את הבוקר. אני נהניתי משחייה לאורך החוף, נועה קראה ספר והילדים שיחקו במים הצלולים וניסו, ובאופן מפתיע גם הצליחו לתפוס דגים בעזרת כוס הפלסטיק של הקפה הקר וצ'יטוס. לדגים שלום.
לארוחת צהריים נסענו לכפר מרתופולי (Marathopoli), כפר חמוד ממש על המים. סימנתי בו מסעדה מסוימת שקראתי עליה בפייסבוק, אבל כאמור אנחנו מטיילים בתחילת ספטמבר, אחרי שיא העונה. הכפר הרגיש די ריק, והמסעדה שסימנו הייתה ריקה לגמרי. מסעדות ריקות אינן מזמינות, במיוחד שהאוכל היווני מבוסס על מרכיבים טריים. ויתרנו והמשכנו לסיבוב בכפר. בניגוד למסעדות התיירים הריקות שעל המים, במרכז הכפר היו חיים והייתה מסעדה אחת עם שולחנות שגלשו לרחוב והיתה כמעט מלאה, MiGgas Tavern. ההימור היה טוב והתפריט מזמין. הדר ואני, חובבי הדגים ופירות הים, חגגנו בארוחת דגים לתפארת שכללה קלמרי מטוגן, סרדינים וג'מבו שרימפס. אכלנו גם קציצות קישואים, סלט יווני ובירה קרה כיאה לארוחה יוונית טובה.
את שעות אחר הצהריים בילינו בחוף וויאדוקיליה (Voidokilia Beach), מפרץ בצורת אומגה מושלמת שיושב בין הים ללגונה, בתוך שמורת טבע. אין שם כיסאות או בית קפה והדרך לשם די צרה. אני יכול לתאר את העומס שיש שם בשיא העונה ובירכתי על כך שהגענו במועד הזה.
את הנסיעה מלווים מטעי זיתים עצומים גזומים למשעי, כך שלכל עץ פיצול עם 4 ענפים ראשיים. הזיתים ביוון תופסים מקום רב גם בשולחן היווני וגם בשטח. את הקינוח ליום זו לקחנו בעיר פילוס (Pylos). עיר יפיפייה, מאוד אירופאית, עם מרכז שוקק. את היום הזה, ובכלל את הנוכחות באזור, יכולנו לפרוס על יותר ימים.
יום 4 – מפלי פולילימניו, חוף פונאס והנסיעה לגיתיו
סיימנו את 2 הלילות שהיו קצרים מדי בצ'אנדורינוס ונסענו למפלי פולילימניו (Polylimnio Waterfalls). מקום חמוד. התחכמנו קצת, נסענו אחרי רכב מסוים והגענו לתחילת המסלול, או לתחילתו של מסלול כלשהו. בפועל לא היינו במסלול הקלאסי למפלים. המסלול היה נחמד אבל היו בו כמה ירידות שדרשו טיפוס. בדרך חלפנו וטבלנו בבריכות צלולות וצוננות. לקראת המפל הדרך הפכה קשה ותלולה עוד יותר וממש דרשה טיפוס. המסלול לא מאוד מוסדר כמו שאנחנו רגילים מהארץ ובשלב מסוים ויתרנו על המפל וחזרנו. בסוף המסלול, כלומר בתחילתו – חיכתה לנו בריכה עמוקה ומוצלת ושם בילינו עוד כשעה, נהנים מצל עצי הדולב וקופצים מהם למים. בדיעבד היינו צריכים לעשות את המסלול הקלאסי עד למפל ואז לחזור לבריכה שדרשה נסיעה מעט מאתגרת לרכב שלנו על אף שהיה יחסית גבוה.
את הפלופונס אפשר ונהוג לחלק ל"אצבעות" שכן הוא דומה לכף יד השולחת ארבע לשונות יבשה. לאחר יומיים וחצי באצבע המערבית, בחבל מסיניה, היינו מוכנים לעבור לאצבע השניה – חצי האי מאני (Mani).
הדרך עברה דרך העיר קלמטה (Kalamata). לפניה עצרנו בעיר מסיני (Messini) לארוחת צהריים של סופלקי טעים בסופלקיריה מקומית וחביבה. מבחינתנו אחד היתרונות הבולטים ביוון הוא הידיעה שבכל חור אפשר לשתות קפה יווני טוב ושבכל עיירה יש לפחות מקום אחד לסופלקי או גירוס, סלט יווני טרי, צ'יפס, צזיקי טרי ובירה קפואה, וכל זה במחירים טובים.
על קלמטה דילגנו והמשכנו למקום הלינה הבא שלנו בגיתיו (Gythio). די רחוק. הדרך עד קלמטה די פשוטה, בכבישי אגרה מהירים ובלי הרבה טיפוסים. מקלאמטה הסיפור משתנה. הדרך התחילה לעלות ולעלות, הנוף השתנה ונכנסנו לחורש ים תיכוני ירוק ויפה, מזכיר את הגליל שלנו אבל בקנה מידה אחר. ספטמבר ביוון זה כבר תחילת הסתיו, השמיים התקדרו ונהנינו שוב מגשם טרי ומעצים מנצנצים. העננים חלפו, ועם סיום העלייה נגלו בפנינו הים והחופים של חבל מאני.
חבל מאני רווי היסטוריה. המאניוטים שמרו לאורך הדורות על אוטונומיה בפועל תחת השלטון העות'מאני ומעולם לא נכנעו במלואם, בין השאר בזכות השטח הקשה. מגדלי האבן המשפחתיים שזקורים בכפרים נבנו לפני כמה מאות שנים ושימשו להגנה בסכסוכי הדם והנקמות בין החמולות לא פחות מאשר מול צבא זר. את זה הבנו מהשטח, וגם משיחה עם בחור מקפריסין שבמקור מחבל מאני, שסיפר לנו גם על גאוותם של התושבים. כבר בירידה רואים שחבל מאני בנוי אחרת, ואפשר להתבלבל בינו לבין הריביירה האיטלקית.
התכנון היה לעצור בעוד חוף בדרך לגיתיו, ולפני שעצרנו בחוף עצרנו בנמל הקטן של קרדמילי (Kardamyli) לבדוק אפשרות של השכרת סירת מנוע לכמה שעות ביום שאחרי. התרשמנו מחברת ההשכרה וסגרנו שנגיע שוב מחר בבוקר, כתלות במצב הים.
אחרי שסגרנו את התוכניות המשכנו לחוף פונאס (Foneas Beach), מפרץ מאוד יפה. אני נכנסתי לשחייה היומית, ובינתיים השמיים התקדרו. הצלחתי להתגבר על השילוב בין שמיים קודרים לים כל כך עמוק שלא רואים את הקרקעית, אבל כשהתחיל הגשם ושמעתי את הרעמים הגעתי למסקנה שכדאי לצאת. כשיצאתי ראיתי שלא נשאר אף אחד בים, שכן לא נהוג לשהות במים בזמן שיש ברקים. לומדים.
מחוף פונאס המשכנו לגיתיו. הכביש גבוה, נסיעה מפותלת ולא קלה בכלל. הנוף הנשקף מהדרך מרהיב ועצרנו לתמונות פה ושם. הגענו למתחם האירוח הסמוך גיתיו אחרי יום עם יותר מדי שעות כביש. הבית הקטן, חלק ממתחם אירוח הכולל 4 בתים כאלה נתן לילדים הרגשה של בית, זה הכי חשוב. בסופר בגיתיו הצטיידנו בארוחת ערב. מדהים כמה עושר יש בסופרים ביוון: גבינת פטה, ירקות ובורקס שמכניסים לתנור סגרו לנו ארוחת ערב.
יום 5 – מערת דירוס, לימני וגיתיו
בבוקר השכמנו ב-6:00 בכוונה לצאת לנסיעה ולקחת את הסירה, אבל בדיקה של מצב הים הראתה שלא כדאי. ווטסאפ מהיר למפעילים והחלטנו לדחות ביומיים. השלמנו עוד שעת שינה והלכנו לחוף הים ליד הבית, 5 דקות הליכה לחוף רחב ושקט, תענוג של חיים. לפני זה הספקנו לאכול ארוחת בוקר קלילה שהוגשה במתחם האירוח ע"י המשפחה שהמקום בבעלותה. הם היו מאוד חמודים וסימפטים.
היעד הראשון ליום היה מערת הנטיפים של דירוס (Diros Caves). הדרך הייתה יפה, ואף שהמקום סופר מתוייר ויש תורים ארוכים לכרטיסים (אפשר להזמין מראש באינטרנט) נהנינו מאוד, ובזכות תייר מקומי למדנו עוד על האזור. הטיול במערה רובו בשייט על סירה בין הנטיפים, חוויה מקסימה – כמו שאתם מכירים, דמויות, זקיפים ונטיפים.
מהמערה המשכנו לעיירה לימני (Limeni), מהציוריות והמפורסמות באזור. קשה לי לדמיין איך המקום הקטן הזה נראה בשיא העונה, כי גם כשאנחנו היינו שם היה צפוף, אבל הצבע התכול של המים יחד עם הבנייה היוונית המקומית שווה את זה. אחרי גלידה וסיור חזרנו למנוחה קצרה בחדר, ובערב נסענו לגיתיו. גיתיו מקסימה. לא נראה שיש בה הרבה מה לעשות, אבל הנמל ממש יפה ויש המון מסעדות וגלידריות. התיישבנו במסעדה, ומשלא קיבלנו יחס והרגשנו במלכודת תיירים נאלצנו לקום ועברנו לגירוס במרכז העיר. היה גירוס מוצלח וקינחנו בגלידה מפנקת, לא לפני שנכנסנו לחנות דייג וקנינו סליל חוט עם קרסים שנוכל לנסות לדוג מהסירה.
יום 6 – החוף ליד הבית ומונמבסיה
בבוקר קמנו ליום עם שמיים כחולים ושמש והחלטנו לבלות את הבוקר בחוף ליד הבית. 5 דקות הליכה וכבר היינו בחוף. נדהמנו לראות המון מוטות במבוק תקועים בריכוזים על החוף והבנו שמדובר בקנים של צב ים חום. בארץ יש פרויקט גדול של זיהוי והעברת הקנים, ביוון פשוט מסמנים את הקן, והצבים הקטנים שבוקעים הולכים לים ללא טקס שחרור וקהל. אני מקווה שהם בסדר עם זה. החוף היה שקט ורגוע ואני נהניתי משחיה ארוכה במים הצלולים. לאחר מכן הלכנו לאורך החוף, גלידה באחד הקיוסקים וחזרנו הביתה. אחלה בוקר.
אחר הצהריים נסענו כשעה למונמבסיה (Monemvasia). ראינו כמה תמונות לפני כן, אבל מאוד הופתענו מהעיר. היא נוסדה בשנת 583 לספירה על ידי תושבי לקוניה שנמלטו מפלישות הסלאבים והאווארים אל הסלע המבוצר, ושימשה עיר מקלט ומרכז מסחר ימי במשך מאות שנים. הלכנו בסמטאות העיר המלאה בחנויות, מסעדות וברים, שתינו קפה טוב עם נוף לים והעברנו אחר צהריים מקסים. את ארוחת הערב סגרנו, איך לא, בסופלקיריה מקומית באחת העיירות בדרך חזרה לגיתיו.
יום 7 – סירה בקרדמילי והמעבר לארקדיה
בבוקר קמנו מוקדם כי הייתה לנו נסיעה של כמעט שעתיים עד לקרדמילי. זה לא תמיד כיף לנסוע חזרה באזור שכבר ביקרת בו, אבל נהנינו. הדרך, למרות היותה נסיעה מורכבת, יפהפייה, ולכל שעה ביום יש את הקסם שלה. עצרנו פעמיים: פעם אחת לקפה טוב ומאפה טרי במאפייה Μανιάτικα Αρτοποιήματα שממש הפתיעה באיכותה ונוף משגע, ופעם שנייה בסופר באזור סטופה (Stoupa) להצטייד בחטיפים, אוכל ובירה לשייט.
הגענו לנמל קרדמילי, קיבלנו את הסירה והדרכה ויצאנו לדרך (Mani Boats – מאוד מומלצים). החופים האלה, של חבל מאני, מרהיבים. שילוב נדיר של ים, מצוקים והרים ברקע. הפלגנו תחילה צפונה למפרץ קטן, היינו לבד. נקשרנו לאיזה מצוף, קפצנו למים ואף הצלחנו להרים דג חמוד בחוט שקנינו בערב הקודם בגיתיו.
אחרי החנייה במפרץ יצאנו דרומה. הסירה המהירה סיפקה לנו הנאה גדולה וללא ספק זה היה אחד מרגעי השיא בטיול. היו לנו כמה תחנות. הראשונה, נביעת מים מתוקים שנובעת מקרקעית הים ויוצרת מעין בעבוע ענק במים. אני יכול לנחש שלו זה היה בארץ מקורות היו תופסים את הנביעה. תחנה נוספת הייתה מערה במים. עגנו את הסירה וקפצנו לשחייה קצרה, איזו חוויה נהדרת.
אחרי המערה המשכנו עוד דרומה לחוף סלעי ומיוחד סמוך לכפר קטפיגיו (Katafigio Village), שבמקור חשבתי לישון בו. הייתה יכולה להיות חוויה. שוב עגנו ושחינו לחוף. לאחר מכן הפלגנו חזרה, כשהילדים נעים בין הגה הסירה ונמנום על הספה בחרטום. הגענו, נקשרנו, היה מדהים. אגב, לסירה לא צריך רישיון, מספיקים קצת זהירות וביטחון.
את השייט סיימנו בצהריים, ומשם נפרדנו מהים ליומיים ונסענו להרים של חבל ארקדיה (Arcadia). אחרי נסיעה ארוכה שכללה גם נסיעה בגשם (הסתיו מתחיל בפלופונס בספטמבר) טיפסנו בדרך צדדית לכיוון הכפר דימיצנה (Dimitsana). שינוי מטורף מהאזורים שבהם ביקרנו עד כה: נוף הררי גבוה ועיירות קטנות עם בתי אבן בין רכסי ההרים.
עצרנו לקפה בכפר סטמניצה (Stemnitsa) והמשכנו לחדר שהזמנו. הגענו למלון חדרים קטן (Andreas Sofis Hotel). החדר עצמו היה מיושן, אבל הזוג המבוגר שתחזק את המקום מאוד שמח לארח אותנו, פינק בעוגה טרייה ובשלל ממתקים לילדים, ואיזה מיקום – בתוך חורשת ערמונים ליד נחל צלול ונעים. מאוד נהנינו מהמיקום והלכנו לטבול בנחל. בערב קפצנו לסיבוב וקפה בדימיצנה היפה ולקניות בסופר לארוחת ערב. חזרנו, בישלנו, אכלנו והלכנו לישון.
יום 8 – מנזר פרודרומוס, קריטנה ונהר הלוסיוס
בבוקר ביקרנו במנזר פרודרומוס (Prodromou), מנזר יוחנן המטביל, שבנוי ממש בתוך גומחה במצוק שמעל ערוץ הלוסיוס. היה מקסים, אבל המסלול בירידה שאחריה יש לטפס, ואנחנו עוד המשכנו גם אחרי המנזר. לילדים היה חם ולא קל, אבל המנזר מעניין ויפה.
אחרי המנזר נסענו סתם כך בין הכפרים, שתינו קפה ואכלנו גלידה בקריטנה (Karytaina), וליד גשר עתיק טבלנו במים הקרים של נהר הלוסיוס (Lousios). היה טוב ומרענן, עד שנכנס ענן רציני שהחליט להישבר דווקא מעלינו. המשכנו בנסיעה בגשם רציני, כשהכביש הפך לנחל ומפלים רבים הופיעו בצידי הדרך. אחרי שהענן עבר, ואחרי שנסענו בכל מיני שבילים צרים, חלקם לא סלולים, ועם ערפל כבד, חזרנו לחדר שלנו. השמש שוב יצאה ובילינו בהליכה בתוך הנחל הרענן שליד המלון. בישלנו ארוחת ערב, כוס יין, וסיימנו את היום ולמעשה את הלילה השני והאחרון באזור ארקדיה.
יום 9 – מוזיאון כוח המים והנסיעה לטולו
את הבוקר התחלנו בביקור במוזיאון המוקדש לכוח המים ליד דימיצנה, Open-Air Water Power Museum. מוזיאון חמוד מאוד שמדגים את שלל השימושים שעשו בני המקום בכוח המים טרום עידן החשמל: מטחינת קמח, דרך עיבוד עורות ועד הכנת אבק שריפה. מסתבר שדימיצנה נחשבה ל"נשקייה של מהפכת 1821", והאבק שיוצר בטחנות שלה סיפק את הלוחמים היוונים במלחמת העצמאות מול העות'מאנים. נהנינו גם מהמוזיאון וגם מסביבתו, שכן בקרבתו כנסייה קטנה שנבנתה במיקום אסטרטגי מעל נביעתו של הפלג שמשמש את המוזיאון להדגמה, לצד עצי דולב ענקיים.
משם שוב נסיעה ארוכה, הפעם לעיירה טולו (Tolo). הדרך הייתה מרשימה, בין הרי סלע הגולשים עד לים הכחול. שוב, שינוי אווירה טוטאלי. הגענו לטולו, עיירה שבה החוף החולי מהווה את האטרקציה המרכזית. לקחנו מלון שנראה כמו מלון באילת משנות ה-60, מאוד בסיסי, אבל המלון על הים – ממש ממש על הים – והחוף מעולה. את המשך היום בילינו בחוף ואכלנו ארוחה נחמדה במסעדה של המלון.
יום 10 – ים ונפליו
את היום הכמעט אחרון שלנו התחלנו בים ובילינו בו את רוב היום. הים שקט, נעים ובחוץ חם. בשלב מסוים עשינו סיבוב לעיר, והילדים הגדולים ונועה נהנו במתנפחים ובטרמפולינות במים, ושקד ואני לקחנו סירת פדלים.
אחר הצהריים נסענו לעיירה היפה, מהיפות ביוון, נפליו (Nafplio). ביקרנו תחילה במצודה עם הנוף הרחב לים מעל העיר, ואז שוטטנו בסמטאות העיר בין הבתים הצבעוניים עם שתילי הבוגנוויליה הצבעונית וחנויות המזכרות. ארוחת ערב וחזרנו למלון.
יום 11 – עוד קצת ים, גלידה בנפליו וחוזרים
את היום האחרון התחלנו בטבילה בים ובהשכרה של סירת פדלים עם מגלשה ועוד סיבוב קצר וגלידה בנפליו. משם נסיעה חזרה לשדה התעופה באתונה עם עצירה בקורינתוס לארוחת צהריים (כבדה מדי) במסעדה מקומית, כולל עצירה בסופר גדול לרכישת מזון יווני איכותי לבית. הדרך הייתה מעניינת וזכינו לראות עוד גוון של הפלופונס. בלילה כבר הגענו לארץ, והנה הסתיימה עוד חופשה.
הטיול היה חווייתי ויפה. בדיעבד יכולנו לדחוס קצת פחות ולהתמקד ב-2 אזורים עם פחות מעברים ונסיעות. אין ספק שעוד נחזור לפלופונס.
תקציר המסלול – מסיניה, מאני, ארקדיה וטולו
יום 1 – נחיתה באתונה (Athens), איסוף הרכב, ולינה במרכז העיר (עם חניה שהתבררה כלא צמודה למלון).
יום 2 – סיור בוקר באתונה ונסיעה של 3 שעות דרומה, עם עצירה בתעלת קורינתוס (Corinth Canal) וצהריים ליד טריפולי (Tripoli). לינה בכפר צ'אנדורינוס (Chandrinos) שבמחוז מסיניה (Messinia) – ומכאן 2 לילות.
יום 3 – בוקר בחוף הלגונה שבמפרץ נבארינו (Navarino Bay), ארוחת דגים במרתופולי (Marathopoli), שעות שמש אחרונות בוויאדוקיליה (Voidokilia), וקינוח בפילוס (Pylos). לינה בצ'אנדורינוס.
יום 4 – מסלול ובריכות במפלי פולילימניו (Polylimnio), ומעבר לחבל מאני (Mani) דרך מסיני וקלאמטה (Kalamata), כולל סגירת סירה בנמל קרדמילי (Kardamyli) וטבילה בחוף פונאס (Foneas). לינה בגיתיו (Gythio) – ומכאן 3 לילות.
יום 5 – מערת הנטיפים של דירוס (Diros), העיירה הציורית לימני (Limeni), וערב בנמל גיתיו. לינה בגיתיו.
יום 6 – בוקר בחוף שליד הצימר (קני צבי ים), ואחר הצהריים בעיר המבצר מונמבסיה (Monemvasia). לינה בגיתיו.
יום 7 – יום סירה מנמל קרדמילי לאורך חופי מאני (Mani Boats), ואחר הצהריים נסיעה להרים של חבל ארקדיה (Arcadia) עם עצירה בסטמניצה (Stemnitsa). לינה בדימיצנה (Dimitsana, Andreas Sofis Hotel) – ומכאן 2 לילות.
יום 8 – מנזר פרודרומוס (Prodromou) שבמצוק, סיבוב בין הכפרים וגלידה בקריטנה (Karytaina), וטבילה בנהר הלוסיוס (Lousios). לינה בדימיצנה.
יום 9 – מוזיאון כוח המים (Open-Air Water Power Museum) ליד דימיצנה, ונסיעה ארוכה מזרחה לטולו (Tolo). לינה בטולו – ומכאן 2 לילות.
יום 10 – יום ים בטולו, ואחר הצהריים המצודה והסמטאות של נפליו (Nafplio). לינה בטולו.
יום 11 – טבילה אחרונה וסירת פדלים בטולו, גלידה בנפליו, ונסיעה חזרה לשדה התעופה באתונה עם עצירה בקורינתוס. טיסה חזרה לארץ.
