עם תחלית חודש ספטמבר מתחיל הריטואל הקבוע. תצפיות חצב. שהרי הוא, ולא אחר(ת) מבשר על בוא הסתיו. ואכן, החצב הוא פרח מדהים, מעבר לעמוד הפריחה הכל כך אלגנטי שלו הוא משמח במיוחד משתי סיבות:
1. הוא נותן תקווה שגם לקיץ הקשה והכל כך חם יש סוף.
2. בסוף הקיץ, אחרי לפחות חמישה חודשים יבשים באופן מוחלט אין הרבה פרחים פורחים.
אן ספק שלחצב עיתוי טוב.
אבל רגע?! מה עם חבצלת החוף?
הרגשתי קצת רע עבורה ולקחתי את החופש לכתוב את מחשבותיה:
גַּם לִי פְּרָחִים לְבָנִים וּבָצָל שֶׁמַּשְׁקֶה אוֹתִי מַיִם
אֲנִי לֹא גְּבוֹהָה כְּמוֹתוֹ אַךְ פִּרְחֵי יָפִים שִׁבְעָתַיִם
שֶׁהָאָרֶץ עֲדַיִן רוֹתַחַת
גַּם אֲנִי פּוֹרַחַת
לִשְׁנֵינוּ תַּחְבִּיב מְשֻׁתָּף
לְבַשֵּׂר עַל בּוֹא הַסְּתָו
אָז שֶׁתִּרְאוּ אֶת פִּרְחֵי נִפְתָּחִים
זִכְרוּ שֶׁיָּכוֹל לִהְיוֹת גַּם פֹּה נָעִים
לחבצלת ריח עדין ונפלא, היא פורחת בערב, קרוב לשקיעה וניתן לפגוש אותה לאורך חופי ישראל.
סתיו שמח!
