דף הבית » כל הפרקים » #25 – צבי ים

#25 – צבי ים

קריינות:
עמרי גלבר

הי ילדים מה שלומכם?
אתם יודעים, הטבע תמיד בתנועה, הרוח נושבת, הגלים מכים בחוף, העצים צומחים והעונות מתחלפות.
גם אצלנו, בני האדם הזמן עובר, לפעמים יש יותר ממנו ולפעמים פחות.
מה שאני בעצם רוצה להגיד, זה… שהתגעגעתי אלכם מאוד, ואני בטוח שממש גדלתם מאז הפרק האחרון.

ובהמשך לשינויים וגדילה בפרק הזה נשמע על מזור החיים של צבי הים ובפרט, סיפורה של הצבה טל.

נתחיל מהסוף, ביום שישי בשעה 17:00. שוחררה הצבה טל בחוף הסמוך לישוב שדות ים למי הים התיכון החמימים בוא גדלה וחיה.
עכשיו אתם בטח שואלים, אם היא חיה בים כל חייה, מדוע יש לשחררה?
שאלה טובה ילדים.

טל היא צבת ים מסוג – ״צב ים חום״ וסיפורה מרתק ומעניין.
טל בקעה מהביצה לפני בערך 20 שנים, קשה לדעת בדיוק מה גילה אבל אפשר להעריך זאת לפי גודלה.
אנחנו גם לא יודעים בדיוק היכן בקעה אבל כנראה שזה היה באחד מהחופים החוליים בישראל.

טל בקעה מהביצה בקן שחפרה אמא שלה, תסלחו לי אבל את שמה איני יודע.
באחד מהלילות החמים של הקיץ שחתה אמא של טל לכיוון החוף בשמורת גדור, סמוך לישוב מכמורת.
מדוע היא בחרה דווקא בחוף הזה?
הצבות כמעט תמיד יחזרו להטיל את הביצים בחוף בו הם בקעו, ויש סיכוי טוב שגם אמא של טל נולדה שם.

אמא של טל שמחה לגלות שהחוף שקט וחשוך, זה חשוב מאוד. אם בחוף יש הפרעות כמו אנשים שעושים מסיבה עם מוזיקה חזקה או אפילו קמפינג עם מדורה, לצבה לא יהו תנאים מתאימים, והיא לא תעלה לחוף ובמקום זאת תטיל את הביצים שלה במים, שם יהרסו הביצים מיד.

לפני המון שנים הצבים היו יצוריים יבשתיים וחלק מהמינים, בתהליך אבלווציוני שכבר למדנו עליו בפרקים קודמים התאימו עצמם לחיים בים. ההטלה בחול, יחד עם העובדה שהצבים נושמים אוויר באמצעות ריאות, מזכירה לנו את הקשר שלהם ליבשה.

הפעם אמא של טל מצאה את החוף שקט וחשוך והיא החליטה שזה יהיה מיקום ההטלה.
הזחילה מהמים לא היתה קלה. במים צב הים לא מתנהג כמו איך שאנו חושבים שצב מתנהג, כלומר, באטיות, במים צב הים הוא מהיר ואלגנטי אבל בחוף…. ועד עם עשרות ביצים… הסנפירים פחות יעילים והיא נאלצה להשקיע מאמץ רב בכדי להגיע לחול הרך והיבש. לאמא של טל היה קשה. אבל היא הגיעה.

אמא של טל חפרה בור, די עמוק, והטילה בו כמה עשרות ביצים. בשארית כוחותיה כיסתה את בור ההטלה, ותאמינו או לו גם השקיע בלתשתש את עקבותיה כך שלטורפים יהיה קשה מאוד לזהות את מיקומו. אמא של טל הביטה בגאווה על מלאכתה, וחזרה למימו החמימים של הים התיכון תוך תקווה שהאבקועים הקטנים אכן יצליחו לבקוע ויגיעו גם הם לביתם – לים התיכון.

כמו כל הזוחלים, גם צבי הים אינם דוגרים על הביצים והבור העמוק מאפשר לביצים להתפתח בטמפרטורה קבועה ושומר עליהן מפגעי מזג האויר.

היום ממשיך להתארך ומזג האויר מתחמם. לקראת החופש הגדול, כעבור חודשים בערך, ביום שנראה לכולנו כמו יום קיץ רגיל משהו התחיל לזוז מתחת לאדמה. זה מתחיל בצב אחד שבוקע, כנראה שהוא קצת בועט באחו ואחיותו שמעירים את האחים שלהם ולאט לאט כל הביצים בוקעות. ההיתם מצפים שהצבים ישר יחפרו החוצה, אבל לא. הם ״מתאפקים״ כמה ימים תחת האדמה החמימה כחלק מהתהליך ההתפתחותי בו הם ניזונים משק חלמון שמלווה אותם משלב הביצה. כעבור 4 ימים בערך, כאשר קצת גדלו והתחזקו הם מוכנים לצאת. עם ירידת הטמפרטורות שמביא הלילה מתרחש מן קסם כזה. פתואם סנפיר קטן מגיח לאויר העולם, ועוד אחד, ועוד אחד והנה, עשרות אבקועים קטנים מגיחים מן האדמה.

תגידו רגע ילדים יקרים, שאלה, אם ההיתי אומר לכם לרוץ מהאזור עם חול הים הרך והיבש עד לקו המים, כמה זמן היה לוקח לכם? שטויות נכון? מרחק קצר.
ליצור קטנטן כמו צב שרק בקע, ונחשב לארוחה טעימה במיוחד עבור שועלים וסרטנים המסע הזה מאוד מאתגר ואף מפחיד.

טל בקעה מן הביצה יחד עם עוד 100 אחים ואחיות וּלְכֻלָּם מטרה אחת וּבָרָק בעיניים – להגיע אל הים הפתוח כמה שיותר מהר. לא שהחיים בים הם פיקניק אבל זו היא סביבת מחיתה הטבעית, כמו שאנו, או לפחות רובנו מרגישים נוח יותר ביבשה מאשר בים.
[Leaving Home]
יאללה, רצים. בטירוף משוגע רצה טל לכיון הים. לעבר האזור הבוהק. אין שועלים בסביבה, וגם לא סרטנים. מזל. טל לא יודעת זאת אבל קלף נוסף שיחק לה, כלי רכב לא נסעו בחוף וגלגליהם לא יצרו חריצים בחול. חריצים שאנו מדלגים עליהם בקלות אבל עבור האבקועים הקטנים הם ממש כמו חומות המונעות מהם מעבר לים.

והנה, טל מרגישה את ליטוף המים וּמִתְיַחֶדֶת עם הים.
היא עוד לא ממש חושבת על זה אבל כנראה שיגיע יום בו היא תשוב לאותו חוף להטיל את הביצים שלה.

התחושה במים טובה וּנְעִימָה אבל החיים של אבקוע לא מאפשרים מנוחה. הים, גם הוא מלא סכנות.
טל הצליחה לצלוח את הגלים. אבל מה עושים עכשיו אתם שואלים? שוחים.

לאן? ישר.
כמה זמן? יום, יומים, שבוע…

עם כניסתה לים שוחה טל בקו ישר לעומק הים. בעומק הים, מעבר למדף היבשת עורבות פחות סכנות.
וכך מתחיל פרק חדש ומרגש בחייה.

השנים האבודות (פעם קראו לזה כך)
עכשיו, שהגיעה ללב הים, טל צריכה לגדול. את עיקר זמנה תבלה בנדידה פסיבית, כלומר, תיסחף בזרמי הים. היא תצוף על כל מה שתמצא… למשל מרבדי אצות, (זוכרים את אצות הסגוסום מהפרק על האצות), עצים שנסחפים בים, ולפעמים, לצערנו הרב גם על פסלות אדם, לרוב מפלסטיק, שיכולה להפוך למלכודות מוות. במשך מספר שנים תצוף לה טל במי הים, מכאן לשם ומשם לכאן. היא תוכל פלנקטון ושלל יצורים ימיים קטנים שגם הם נהנים מהמערכת האקולוגית הקטנה הנוצרת סביב מרבד האצות.

טל גדלה והמנות הקטנות כבר לא מספקות אותה.
בשביל להמשיך לגדול היא צריכה לאכול אוכל אמיתי… ואיפה יש אוכל אמיתי?
צריך לחזור לסביבת החוף, שם תוכל למצוא תמנונים, קיפוד ים, מלפופני ים ורכיכות שונות.
אם אתם שאולים את עצמכם איך טל מנווטת בים הפתוח, איך היא יודעת היכן היא נמצאת ולאן הי שוחה אולי תופתעו, כמו שאני הופתעתי מהתשובה. צבי הים יודעים לחוש את השדות המגנטיים של כדוה"א. כמו שמצפן תמיד יודע להצביע לכיון צפון.

ייקח לטל 20-30 שנים להגיע לבגרות מינית, כלומר, לשלב בו היא תוכל להעמיד צאצאים משלה ותתחיל לחפש את החוף בכדי להטיל בעצמה, אולי גם היא תחזור להחוף ליד מכמורת בו היא בקעה. את חייהם הבוגרים יבלו לרוב צבי הים לבדם. הם ינועו בין אזוריי ההטלה לאזורי ההזנה, כלומר, מהאזור בו הם אוכלים לאזור בו הם מזדווגים ומטילים ביצים.
ייתכן והיא ״תפגוש״ צבים אחרים במקומות מעודפים שצבים אוהבים בהם יש טמפרטורה נכונה ומזון רב.
לפעמים יתקרבו לחוף ולפעמים ייתרחקו ממנו, למשל כאשר יגיעו סערות החורף הקשוחות.
סה״כ חיים מעניינם ומלאים, חיו של צב.

מה אתם אומרים על חייהם של הצבים ילדים?
בואו נחזור להתחלה, מה לעזאזל עשתה טל, צבת ים, ביבשה? ולמה היה צריך להחזיר אותה לים?

הסיפור הזה הוא קצת עצוב אבל עם סוף טוב.
לטל הסתבך חבל מפלסטיק סביב הסנפיר והיא לא היתה יכולה לשחות כמו שצריך. למזלה, אדם חביב הבחין במצוקתה בקרבת החוף וּלְשִׂמְחָתֵנוּ, הוא ידע מה צריך לעשות. להתקשר ליחידת החילוץ!

מיד עם קבלת הדיווח יצא לזירה צוות של המרכז הארצי להצלת צבי ים. הצוות משה אותה מהים וטיפל בה במשך מספר חודשים במרכז הארצי להצלת צבים ליד מכמורת, ואחרי שהיא כבר החלימה והתחזקה השיבו אותה לים.

לפני שהחזירו אותה לים חיברו לה משדר קטן שמשדר את מיקומה. כך יכולים חוקרים לעקוב אחר שלומה ‎וּמקום הימצאה. בזכות טל, ‏‎וּבזכות המידע שמיצרים צבים אחרים נוכל ללמוד עוד על החייים המרתקים של צבי הים, להעריך אותם ואף לשפר את המאמץ לשמור עליהם.

אני מקווה שנהנתם מסיפורה של הצבה טל ..
קודם כל תודה ענקית לבר לוי, בר הוא הבן של יניב, מנהל המרכז להצלת צבי ים של רשות הטבע והגנים.
בר מאזין ותיק של הפודקאסט והוא דאג שאבא שלו, שמאוד עסוק בהצלת צבי הים ישתתף בכתיבת הפרק.
ובר הוא זה שנתן לצבה טל את שמה בסיפור.

אני רוצה לספר לכם קצת על המרכז הארצי להצלת צבי ים. [אולי בר יכול לנסות]
מרכז ההצלה פועל לשיקום אוכלוסיות צבי הים המקומיות. שיקום ממה? לצבי הים יש אויביים טבעיים, אפילו יש כרישים כמו כריש טיגריסי שטורפים צבי ים, אבל ברוב המקרים, הצבים שמגעים למרכז ההצלה נפגעים ממעשה האדם.
לפעמים הצבים נפגעים מכלי שיט מהירים, מסתבכים ברשתות דיג וחוטי פלסטיק, בולעים קרסים וסובלים מזיהומים כמו מזפת דביקה שנוצרת מדלקים לא מזוקקים שנשפכים לים, גם השמדת אזורי המחיה שלהם לא תורמת לאוכלוסיית הצבים.

המרכז הוקם על ידי רשות הטבע והגנים, ואנשיו עושים הכל בשביל לשמור ולשקם את אוכלוסיית הצבים. הם מטפלים בצבים פצועים, שומרים על קני הצבים בחופים, וּמְטַפְּחִים גרעין רבייה שמגדיל את מספר הצאצאים שמגעים לים. המרכז גם עורך מחקרים, ודואג לפעילויות חינוך והסברה. עבודה רבה במרכז נעשת על ידי מתנדבים, כשתגדלו, אולי תרצו גם אתם להתנדב וּלְסַיֵּע לצבים.

ואיך אתם יכולים לעזור?
תדווח על כל צב שאתם רואים למרכז, זה מאוד פשוט *3639!

ותודה ענקית לכם ילדים מאזינים יקרים,
אני מאוד מקווה שהפרק הקרוב
ואם בא לכם, תנו איזה 5 כוכבים באפליקציה ובפייסבוק שעוד ילדים יכירו את עולמנו הנהדר.

ונתראה בפרק הבא!

מחקר מוכיח שילדי טבע אמתיים נוהגים לשתף פרקים שהם אוהבים!

עוד פרקים מנושא זה

פרק 25