היי ילדים!
מ שלומכם?
היום נצטרף למסע השלישי של הדר וְרולם, ענק הסלע. הפעם, הם יגלו שלפעמים לא צריך ללכת כל כך רחוק כדי לפגוש את הטבע וְשהמדבר מלא חיים, במיוחד בלילה.
ריח של מדורה כבויה וְצמחי מדבר ריחף באוויר כאשר התעורר הדר בבוקר, עדיין מסוחרר מהמסע המופלא לפטרה. כשפקח את עיניו, היה בטוח לרגע שהוא עדיין שם, בעיר העתיקה. "תמר, את לא מאמינה איפה טיילתי אתמול עם רולם!" סיפר לאחותו בהתרגשות בזמן שאכלו ארוחת בוקר. "היינו בפטרה וּפגשנו נבטים אמיתיים!"
תמר חייכה. "נשמע כמו חלום מדהים, הדר."
"זה לא היה חלום! פגשנו את ארטאס וְשיירת הגמלים שלו וְגם את היית שם, היה לך גדי קטן וְחמוד!"
הדר התעקש, אף שידע שאיש לא יאמין לו. זה היה הסוד שלו וְשל רולם.
הוא נגע בכיס מכנסיו, שם שמר אבן קטנה כמזכרת מפטרה ומישש אותה רק כדי להוכיח לעצמו שהמסע באמת התרחש.
היום הרביעי של הטיול הגיע וְהשמש החזקה זרחה וְהאירה את המדבר. הרי אדום נגלו מעבר לאופק הבוהק. הדר וּמשפחתו יצאו בהתרגשות לכיוון גב זרחן, אוצר טבע חבוי בלב המדבר הצחיח.
הם הגיעו לקרבת הגב וְלאחר טיפוס קצר, מבין שכבות הסלע, נגלה לעיניהם מחזה מרהיב.
בריכת מים בצורת עגולה ומלאה במים צלולים וְצוננים.
"אתה יודע, הדר," אמר אבא שלו תוך כדי הליכה, "פעם חלמתי להיות גיאולוג וְלחקור סלעים במדבר."
"באמת? למה לא עשית את זה?"
"לפעמים החיים מובילים אותנו בדרכים אחרות"
"אבל אני שמח שאני יכול לחלוק איתך את האהבה שלי למדבר."
"וואו!"
הדר קרא בהתפעלות, עיניו פעורות לרווחה. "זה כמו בריכה קסומה!"
"זה באמת מקום קסום, הדר" הסביר חיים המדריך.
"כאשר מתרחשים שיטפונות בנחל זרחן, כוח המים הנופלים וְהתמדה של אלפי שנים שחקו את הסלע וְיצרו בריכה עמוקה. בריכות כאלה באפיקי נחלי אכזב נקראות גבים. כשיש שיטפונות בחורף וְהנחל זורם, הבריכה מתמלאת וְהמים נשמרים בה לתקופה ממושכת."
חיים הצביע למעלה, "אתם רואים את החור בסלע? משם נופל המפל".
הדר הביט למעלה בהשתאות. אלומת אור חדרה דרך הפתח בסלע וְהאירה את הבריכה.
"אפשר להיכנס למים?" שאל הדר בהתרגשות.
"בטח, אבל בזהירות. הבריכה עמוקה וְהמים מאוד קרים."
הילדים קפצו למים בשמחה, נהנים מהקרירות המרעננת.
כשיצאו מהמים, הדר שם לב למשהו על הסלעים ליד הגב. "חיים, מה זה?" שאל והצביע על ערימות קטנות. "זה נראה שלמישהו התפזר מהחטיף קליק".
חיים המדריך התקרב לבדוק. "אה, אלו גללים של צבאים, זה סימן שהם, וְכנראה חיות נוספות מגיעות לכאן לשתות ממי הגב."
עיניו של הדר נדלקו.
"חיים, אפשר לישון פה הלילה? אולי נראה את החיות מגיעות!"
חיים חייך, אבל הניד את ראשו בשלילה.
"לא, הדר. זה מקור מים חשוב לבעלי החיים במדבר. הם מגיעים לכאן בלילה וּמוקדם בבוקר לשתות. אנחנו לא רוצים להפריע להם."
הדר הנהן בהבנה. הוא כבר למד מרולם כמה חשוב לכבד את המדבר וְאת בעלי החיים שחיים בו.
כשחזרו למחנה, הדר הביט בסלע הדומם בציפייה. הוא כבר לא יכול היה לחכות להרפתקת הלילה.
לאחר שכולם נרדמו, הדר יצא בשקט מהאוהל.
"רולם!" קרא בשמחה, אבל בקול נמוך.
הענק הופיע כאילו משום מקום. "שלום, הדר, איפה טיילתם היום?"
"היינו בגב זרחן, רציתי לישון שם, אבל חיים המדריך הסביר שיש חיות שבאות לשתות ממנו בלילה."
"נכון מאוד, חיים צודק! חשוב לטייל באחריות וְלחשוב גם על הצרכים של בעלי החיים. יש המון בעלי חיים שמקורות המים האלה חשובים להם."
"גם נמרים, נכון?"
"גם נמרים," השיב רולם, "אבל אותם מאוד נדיר לפגוש בישראל. למעשה, רוב האנשים חושבים שאין יותר נמרים בישראל, אבל הם טועים. יש עדיין כמה, אבל הם מאוד נדירים וּמסתתרים היטב, אני חושב שרק אני וְעוד כמה עצים ותיקים יודעים על קיומם."
"רולם, יש לי רעיון, אולי הלילה פשוט נסתובב פה באזור וְנחקור את חיי הלילה במדבר? גם ככה אני קצת עייף מהמסע הארוך שלנו לפטרה."
"רעיון נהדר, הדר, לפעמים המקומות הכי מעניינים נמצאים קרוב.
חוץ מזה, יש לי הרגשה שאתה ממש רוצה לפגוש כמה מהחיות הליליות שלנו,"
הם יצאו לדרך, כשרולם נושא את הדר על כתפיו הרחבות. הלילה היה בהיר, וְהכוכבים נצצו מעליהם כמו אלפי עיניים קטנות. חיוך קטן עלה על פיו של הדר, מעין חיוך של אושר, כמו של מי שנוסע על אופניים מהר בפעם הראשונה.
הם החלו לצעוד לתוך החושך. הלילה הם לא יחזרו אחורה בזמן וְלא ידליקו את השמש.
לפתע, הם שמעו רשרוש קל. "מה זה?" לחש הדר.
"זה כנראה האורח הראשון שלנו, נמנמן סלעים," הסביר רולם בשקט. "הנמנמן הוא מכרסם קטן שפעיל בלילה. בוא נתקרב בשקט וְנראה אם נוכל לראות אותו."
חרף גודלו העצום, רולם נע בקלילות וּבדממה מוחלטת. ככה זה כשאתה ממש חלק מהטבע.
הם התקרבו בזהירות, וְהדר ראה יצור קטן עם פרווה אפורה-כסופה מכרסם משהו.
"מה הוא אוכל?"
"אה, זה מעניין, נראה שמישהו השאיר פה קצת במבה. הנמנמנים, כמו רוב המכרסמים, מאוד אוהבים אותה.
למעשה, לפעמים כשחוקרים רוצים לחקור אוכלוסיות של מכרסמים, הם משתמשים בבמבה כפיתיון!"
הדר צחק בשקט. "אז הוא כמוני! גם אני אוהב במבה."
"הוא גם כמוני כי אני אוהב לנמנם על הסלעים"
" הדר, אף שזה נראה משעשע כעת, חשוב שתדע שהזבל וְשאריות המזון שבני האדם משאירים בטבע עלולים לפגוע מאוד בחיות"
הדר, כנציג בני האדם קצת התבייש וְחשב לעצמו שצריך להסביר לכל הילדים וְלהורים שלהם כמה זה חשוב לאסוף את הפסולת שלהם.
"שים לב לזנב של הנמנמן. השערות שלו יכולות להיתלש בקלות. זה חלק ממנגנון ההגנה שלו – אם טורף תופס אותו בזנב, הוא יישאר עם השערות וְנמנמן הסלעים יברח."
"אתה יכול להבין מדוע הוא פעיל בלילה?"
"מממ, אני חושב שנורא חם ביום וְעדיף להסתובב בלילה, לא?"
"אתה צודק, וְגם, בלילה יותר קל להתחבא מפני טורפים"
הם המשיכו ללכת וְנהנו מהשקט. הפעם הם לא דיברו בשביל לא להבריח את חיות הבר.
פתאום ראו זוג עיניים זוהרות. "וואו!" קרא הדר בהתרגשות.
"הדר, בשקט! את החיה הזו אתה כבר מכיר! יש מי שקוראים לו רוח הרפאים של המדבר כי מאוד קשה לראות אותו וְאתה כבר רואה אותו בפעם השנייה!"
"נכון! אני לא מאמין! זה קרקל!"
"מעריכים שנותרו רק כ-100 פרטים בטבע הישראלי. פעם הם חיו גם בגליל וּבגולן אך כיום הם חיים בעיקר במדבר."
"הוא יכול לקפוץ לגובה של 3 מטרים וְלרוץ כמעט כמו ברדלס וְשנייה אחר כך ללכת לאט וּבעדינות של רקדנית בלט. יש לו חוש שמיעה מדהים וְיכולת מאוד ייחודית – הוא יכול להפנות את האוזניים שלו למקור הרעש."
הדר וְרולם הביטו בדממה בחתול היפהפה עם האוזניים השחורות וְנראה שהקרקל צפה בילד וּבענק באותו מבט עמוק, לא זז, רק אוזניו הארוכות נעו מצד לצד.
"הדר, תנחש איך אומרים בטורקית אוזניים שחורות"
"אין לי מושג"
"קרקל – וזה מקור שמו, כמו שאומרים אוזניים שחורות בטורקית"
לפתע, קפץ הקרקל באוויר וְחטף משהו קטן שעף.
"וואו! רולם, אני לא מאמין שראינו את זה קורה!"
"הוא צד ציפור קטנה, הקרקלים מומחים בציד עופות קטנים. הם קופצים באוויר וּמכים את הטרף בכפות ידיהם."
הם המשיכו בסיור נהנים מקרירות הלילה.
הדר חשב לעצמו שבחושך העיניים שלנו לא רואות טוב כמו ביום. אבל במקום זה, אנחנו מתייחסים יותר לחוש השמיעה. דממת הלילה והחושך עוזרות לנו לשמוע קולות קטנים שביום אולי לא היינו שמים לב אליהם.
עת שסיים את מחשבתו, שמע הדר רחש מוזר משיח קרוב. "זה נשמע כמו נשיפה," אמר בחשש.
"זה שפיפון הנגב. הקשקשים שלו מתחככים זה בזה כשהוא זוחל וְיוצרים את הצליל הזה."
הם התקרבו בזהירות, וְהדר ראה נחש עבה, עם מעין "קרניים" מעל העיניים.
"הוא נראה מפחיד," לחש הדר.
"הוא ארסי, אבל כמו רוב הנחשים תמיד יעדיף להתרחק או להזהיר במידת האפשר. הוא פעיל בעיקר בלילה, ובשעות היום נחבא תחת אבנים גדולות, מסתתר במחילות מכרסמים או בתוך שיחים. שים לב לבליטות המיוחדות מעל העיניים שלו – הם נראים כמו קרניים קטנות."
"למה יש לו את זה?"
"זו שאלה טובה, יש כמה תיאוריות, אבל אף אחד לא בטוח בדיוק למה. אולי זה עוזר לו להסוות את עצמו."
"מה הוא אוכל?"
"בעיקר מכרסמים, ציפורים קטנות וְלטאות"
"נמנמני סלע?"
הדר קיווה לקבל תשובה שלילית.
"גם נמנמנים, אבל לפעמים הוא מצליח לתופס רק את שערות זנבם"
"רולם, שמעת את זה?"
הדר הסתכל סביב בהתרגשות וְלא הצליח למצוא את מקור הצליל.
"תחפש מעליך, הדר, זה נשמע כמו לילית מדבר, עוף דורס לילה יפיפה. בוא נראה אם נוכל לראות אותו."
הם הביטו למעלה וְראו ציפור בינונית עם עיניים גדולות וְצהובות-כתומות יושבת על ענף של עץ שיטה.
"היא נראית כמעט… אנושית"
"נכון, בגלל העיניים הגדולות שלה וְהקולות שהיא משמיעה, היא מופיעה בהרבה אגדות וּמיתוסים. היא אפילו מוזכרת בתנ"ך שלכם. היא ניזונה מחרקים, מכרסמים וְאפילו תופסת ציפורים קטנות."
"רק אל תגיד לי שגם היא אוכלת נמנמים!"
"זה נכון הדר, גם היא אוכלת נמנמנים וְגם מריונים, וְעקרבים… ככה זה בטבע, יש טורפים וְיש נטרפים."
הם המשיכו לצפות בלילית במשך כמה דקות, מוקסמים מהעיניים הגדולות וְהמסתוריות שלה.
"וואו, כמה דברים מדהימים קורים במדבר בלילה!"
כשהתקרבו למחנה, הדר נזכר בטיול הלילי שעשה לא מזמן עם סבא שלו איצק והחליט לשתף את רולם בחוויה.
"רולם, אתה יודע שאם מאירים באור אולטרה סגול, העקרבים זוהרים?"
"אתה שואל אם אני יודע? תראה את זה"
הדר זיהה את תנועתו של רולם וְהבין מה עומד להתרחש. רולם הכה בידיו וְאור בוהק הפציע, אבל הפעם לאור היה גוון סגלגל זוהר.
מחזה מרהיב נגלה להדר. עשרות עקרבים זוהרים נראו כמו כוכבים זעירים שנפלו מהשמיים וְהתפזרו על פני החול וְהסלעים, יוצרים מעין שמיים זוהרים על פני האדמה.
"רולם, למה הם זוהרים"
"אתה זוכר למה לשפיפון יש קרניים"
"אמרת שלא ממש יודעים"
"נכון, למרות שהם קיימים על כדור הארץ כבר יותר מ-400 מיליון שנה, עוד לפני הדינוזאורים אנחנו לא בדיוק מבינים מה התכונה הזו נותנת להם" הסביר רולם.
"העקרב הוא חיה מרתקת. נקבת העקרב משריצה וְלדות וְלא מטילה ביצים. העקרבונים הקטנים מטפסים לה על הגב וְהולכים איתה לכל מקום עד שיעברו את שלב ההשלה הראשונה. האם מגנה עליהם וְשומרת על הלחות שלהם שלא יתייבשו."
"כמו שאמא שומרת עלינו"
פס דק של אור כתום ורוד החל לצבוע את האופק המזרחי, כמו מכחול ענק שמצייר את תחילתו של יום חדש.
"הדר, הלילה כבר כמעט נגמר ועוד מעט שקד ותמר יתעוררו, וגם הגענו למחנה, המסע שלנו הסתיים"
"מאוד שמחתי לטייל איתך ולחלוק את סודות הלילה של המדבר."
"זכור תמיד לכבד את הטבע וְאת היצורים שחיים בו."
הדר הנהן בהסכמה, עיניו כבדות מעייפות אך נוצצות מהתרגשות. הוא זחל בשקט לתוך האוהל, נשכב על שק השינה וְעצם את עיניו. כמעט מיד שקע לשינה עמוקה, כשבחלומותיו, המשיך את המסע הלילי במדבר, על כל פלאיו וְיצוריו המופלאים.
הי ילדים, אני מקווה שנהנתם מהמסע, מעניין לאן יגיעו הדר ורולם במסע הבא, האחרון לחופשה זו.
תזכרו, לפעמים, ההרפתקאות הכי מרתקות והטבע הכי פראי נמצא דווקא ממש מתחת לאף שלנו, קרוב לבית.
אתם מוזמנים להמשיך לכתוב לי בספוטיפי ובפיסבוק, זה ממש כיף. ואשמח אם תשתפו את הפרקים כך שעוד ילדים יכירו את הפודקאסט. בפרק הבא נציין את שמות המאזינים שכתבו ואקריא את מה שהיה לכם להגיד.
תודה רבה לסהר רוזנפלד על הייעוץ המדעי
הפרק הזה הוקלט בסוף אוגוסט 2024, שנה מאתגרת.
אני רוצה לאחל לכל הילדים ולכל הילדות חזרה מוצלחת לבית הספר.
תהיו סקרנים, תשאלו הרבה שאלות ותמשיכו לחקור,
ואנחנו… נתראה בפרק הבא!
קרדיט להקלטה של לילית מדבר: https://xeno-canto.org/781537
