דף הבית » כל הפרקים » #16 – מעיינות

#16 – מעיינות

קריינות:
עמרי גלבר

תמליל הפרק

קיסריה, לפני קצת יותר מ-2,000 שנים. עיר דייגים קטנה וּשלווה.
ואז הגיע המלך המכונה "המלך הבנאי", הורדוס. 
כאשר הגיע הורדוס לקיסריה הוא החל בפיתוחה כעיר מודרנית.
הוא בנה נמל, מקדש, תיאטרון, היפודרום, שווקים ו‍ּבקיצור, הורדוס הפך את קיסריה לעיר חשובה ותוססת שהפכה לעיר הבירה של הרומאים.
לקיסריה יתרונות רבים, חוף ים מרהיב שופע בדגה, וּמיקום מרכזי בארץ עם אפשרות להקמת נמל.
אבל משהו חסר. משהו חשוב מאוד. מה אתם חושבים שזה יכול להיות?

כאשר קיסריה היתה עיירה קטנה, בארות מי תהום סיפקו די מים לצרכיה. אבל העיר התפתחה והתפתחה וּבארות המים כבר לא סיפקו את צורכי העיר הגדלה, וכך (וחך) נוצר צורך במציאת מקורות מים חדשים.

את מזג האויר בישראל אנחנו מכירים היטב.
מחודש מאי ועד חודש אוקטובר גשם לא יורד כאן, ולכן, הרומאים חיפשו מקור מים שאפשר לסמוך עליו.
מקור מים ששופע גם בקיץ וגם בשנים שחונות.
וזה מביא אותנו לנושא הפרק. מעיינות.
ולפני שנבין מהו מעיין, נכיר את סוגי המעיינות ונבין את חשיבותם לטבע ולאדם,
בואו נשוב רגע לקיסריה. 

הרומאים, בחיפושם אחר מקורות מים יציבים איתרו את מעיינות שוני באזור בנימינה.
תקחו בחשבון, אנו נמצאים לפני יותר מ-2000 שנה מימינו.
לא היה פלסטיק, לא היה בטון, לא היו טרקטורים ולא היו משאבות. 

אז איך בכל זאת הגיעו המים לקיסריה?
זה לא היה פשוט. תחילה, הרומאים היו צריכים לאתר מעין שופע במיקום גבוהה מקיסריה, כך שהמים
יכולו לזרום בשיפוע עד העיר. הם מצאו מעיין כזה באזור שוני, ליד המושבה בנימינה של ימינו.
בשביל להוליך את המים משוני לקיסריה, בנו הרומאים מערכת אמות מים, שחלקן נבנה על גבי קשתות מרשימות. עם צמיחת העיר תפסו יושביה מעיינות נוספים ואף הגדילו את מפעל המים המרשים. 

את שרידי אמות המים ניתן לראות בבירור במספר מקומות סביב קיסריה,
וּבפארק אלונה, שנמצא באזור עמיקם, אפשר ממש ללכת בנקבות המים, מין תעלות חצובות בסלע, שנחצבו לפני כ-2000 שנה. 

המעיינות הם חלק משמעותי מההיסטוריה האנושית וישובים רבים נבנו בקרבתם.
במיוחד באזורים יבשים כמו בישראל, בה לא יורד גשם משמעותי כמעט חצי שנה ברציפות, מקור מים השופע באופן רציף כל השנה מהווה מקור חיים לאדם ובית גידול חשוב לחי ולצומח.

ועכשיו בואו נבין מה הוא מעיין, ואיך הוא נוצר. 

מעיין הוא המקום, בו פורצים המים, אל פני השטח, ממעמקי הקרקע.
יש כמה סוגי מעיינות: 

סוג המעין הראשון שנכיר הוא מעיין שכבה.

מעיין שכבה, נובע בין שתי שכבות קרקע שונות. 
גשם יורד וּמחלחל בקרקע (בשכבה ששמה אקוויפר) עד שהמים פוגשים בשכבה אטומה (ששמה אקוויקלוד) ונעצרים.
המים זורמים על גבי השכבה האטומה, עד שהם מגיעים לנקודה חלשה בקרקע וּפורצים החוצה.
זה קורה בדרך כלל בצלע הר או במקומות בהם נחל חשף מפגש בין השכבות.
דוגמאות למעיינות שכבה בישראל הם עין סטף, מעיינות עין גדי ונחל ערוגות ועוד.

סוג המעין השני שנכיר הוא מעין העתק, גם במעיין העתק, המים מחלחלים עד שהם פוגשים בשכבה אטומה וזורמים לאורכה.
אבל במעיין העתק, המים לא פוגשים פירצה אלא קיר אטום שנוצר כתוצאה משבר בסלע.
המים עולים לאורך הקיר עד שהם מגיעים לפני השטח ופורצים החוצה כמעין.

מעיינות "עמק המעיינות" באזור בית שאן הם מעיינות העתק וכך גם מעיינות חמת גדר, מעיינות הירקון, והמעיינות לאורך גדותיו של ים המלח.

סוג המעיין השלישי, והאחרון שנכיר הוא מעיין קארסטי 
המעיינות הקארסטים נובעים מתוך מחילות תת-קרקעיות המתפתחות בסלעי גיר ודולומיט. ממעיין קארסטי, בדרך כלל יוצאות כמויות מים רבות שיכולות ליצור נחל איתן. נחלי הבניאס, הדן והחצבני נובעים ממעיינות קרסטיים. 

מעיין קארסטי מפורסם הוא מעיין הגיחון, שבתקופות מסוימות, היה מקור המים הראשי של ירושלים.
מעיין הגיחון מיוחד מכיון שבעבר היה מעיין פועם. כלומר, המים לא נבעו ברציפות אלא הגיחו החוצה בפעימות קצובות, וכנראה, שזו הסיבה לשמו – הגיחון.


בגלל שמי הגשם הנקיים, עוברים בדרכם שכבות תת-קרקעיות המסננות אותם, בדרך כלל איכות המים במעיין היא הטובה ביותר מכל מקורות המים הקיימים.

ולישראלים שכמונו, מים מתוקים, שפורצים סתם כך ממעמקי האדמה זה מרגיש לא פחות מקסם.

בנוסוף לשתיה, מים מתוקים משמשים את האדם גם לצרכי חקלאות, וּבעבר, לפני עידן המשאבות והצינורות  נבנו ישובים חקלאיים רבים סביב מעיינות.

ויש לי רעיון…. במקום שאני אספר לכם על חקלאות המעיינות הקדומה,
בואו נראה אם זאב, חבר יקר, אבא של המאזינים הותיקים שקד ותם וּמדריך טיולים מנוסה במקרה פנוי….
[צליל חיוג]

זאב
הי עמרי

עמרי
הי זאב, מה קורה? 
אתה שומע, אנחנו בדיוק פה בפרק על מעיינות, כבר למדנו מה הוא מעיין, כיצד   הוא נוצר, וגם שמענו

על אמת המים בקיסריה. יש לי הרגשה שיש לך דוגמא טובה למקום עם 
חקלאות מעיינות מעניינת.

זאב
תשמע, בדיוק אתמול הדרכתי קבוצה בסטף, שיכול לשמש כ-דוגמא נהדרת לשימוש במעיינות לחקלאות. 

עמרי
איזה כיף, מעניין לדעת למה החליטו להתיישב דווקא בסטף?

זאב
תראה, באופן כללי, בעבר נהגו להתיישב בפסגות הרים, וזה בגלל ששם, קל יותר להתגונן מפני אויבים.
ומעבר לביטחון, כל התישבות צריכה מים לשתיה ולחקלאות.
ובסטף יש שני, מעיינות עין סטף ועין ביכורה. 

עמרי
אני מבין איך לגור במקום גבוה מקנה ביטחון אבל שאני חושב על זה, על הר, די קשה לעשות 
חקלאות, וסיפרת לי שבסטף יש הרבה בוסתנים ושטחי חקלאות שבהם מגדלים ירקות.
איך עושים חקלאות על צלע הר תלול?

זאב 
שאלה טובה. באמת הסטף ממוקם על צלע הר – הר איתן.
תושבי הסטף בנו את בתיהם בחלק הגבוה יותר של ההר, ויצאו כל יום לעבוד את האדמה. 
כמו שאמרת, אזורים הרריים באמת לא נוחים לעיבוד אדמה, אבל בני האדם מצאו פתרון יצירתי לבעיה. הטרסות. 

עמרי
מעניין מאוד, אתה יכול להסביר לנו מה היא טרסה? 

זאב
בוודאי. 
ילדים, כאשר אתם מציירים הר, אתם מציירים מעין גבעה עגולה עם צדדים תלולים נכון? 
בוא נחשוב יחד, איך אפשר לשפץ את ההר וליצור שטחים לחקלאות. 
תחילה, ניישר וּנשטח את ראש ההר, והנה כבר סידרנו לנו חלקה ישרה אחת לא רעה בכלל.
אבל צריך עוד מקום. 

אז בואו נשנה את הצדדים התלולים למדרגות, והנה, יצרתם טרסות.
באזורים השטוחים שיצרתם, כבר ניתן לגדל גידולים חקלאיים.

עמרי
יפה, וכמו בני האדם, גם אותם גידולים צריכים מים, איך השקו את הגידולים בטרסות?

זאב
או. שאלה מעולה. 
אז כמו שאמרנו, לא סתם בחרו את הסטף. המעיינות בסטף ממוקמים גבוה יחסית לאזורי הטרסות. כולנו יודעים שמים תמיד רוצים לרדת. לזה הטבע דואג. 

כל מה שנותר לתושבי הסטף לעשות, זה בעצם להשיג שליטה בצורת הזרימה של המים.
הם בנו מערכת בריכות אגירה שאספו את המים, כמו אמבטיה עם פקק. וכשהיה צריך להשקות את השטחים החקלאיים היו פותחים את הפקק ומזרימים מים בתעלות לחלקה הצמאה. כאשר החלקה היתה רוויה במים, הסיטו את המים לחלקה אחרת, וכך ניצלו התושבים את יתרון הגובה ושלטו בכמויות המים לפי הצרכים שלהם. 

למעשה, עד עצם היום הזה משמרים בסטף את שיטת ההשקיה הקדומה ואתם יכולים ללכת ולבקר באתר. 

עמרי
וואו, זה נשמע פרויקט רציני ביותר, ככה בלי טרקטורים וצינורות…
זאב, תודה רבה על ההסבר, מרתק כרגיל!
ברשותך, ניפרד לשלום ונמשיך בפרק.

זאב
שמחתי לעזור, ביי.

אקולוגיה

וּמעבר לבני האדם, שחושבים לפעמים שהעולם סובב אותם.
התנאים הייחודים השוררים באזורי הנביעה של המעיינות, משמרים מגוון ביולוגי יוצא דופן, וכוללים מספר רב של מינים שחיים רק בהם. רבים מהם נתונים בסכנת הכחדה.

כל מעיין הוא עולם וּמלואו. כל מעיין הוא שונה וּמיוחד ותומך בצורות חיים רבות.
בישראל היובשנית, גם זרזיף מים קטן ויציב יכול לתמוך במערכות חיים שופעות וּמורכבות. 
במי המעיינות חיים יחד, אורגניזמים מיקרוסקופיים, אצות (שכיכבו בפרק הקודם),
וּבעלי חיים כמו צפרדעים, סלמנדרות, שפיריות, חיפושיות מים, חלזונות מים, סרטנים…..
וכמובן, גם בעלי החיים היבשתיים, כמו זוחלים ויונקים אשר נהנים לשתות את המים הנקיים וניזונים מפירות כמו פטל, ענבים ותאנים, הגדלים לצד מעיינות רבים.

אז עכשיו, כשחושבים על זה…
אתם זוכרים שהרומאים תפסו את המים משוני והובילו אותם עד קיסריה.
למעשה הם לקחו את המים לטבע ולבעלי החיים…

אבל למען האמת, מצב המעיינות באותה תקופה היה טוב מאוד והטבע סביבם שפע וּפרח.
זאת לעומת מצב המעיינות כיום.
בעשרות השנים האחרונות מעיינות ישראל חוו פגיעה אנושה.  

בעייתם העיקרית היא, שפשוט, תופסים, או יש שיגידו גונבים, מהם את המים וּמשתמשים בהם לשתייה וחקלאות. אם אתם מבחינים בקוביית בטון גדולה על צלע הר או באפיק נחל כנראה שמדובר במשאבה שיונקת את מי המעין וּמעבירה אותם בצינורות לבני האדם במקום רחוק יותר.

בואו ניקח לדוגמא את נחל הירקון, מכירים אותו?
בעבר הלא רחוק הירקון היה נחל שופע.
מימיו נבעו ממספר מעיינות ותמכו במגוון רב של חיות וצמחים.
זרם המים היה כה חזק שטחנות קמח רבות פעלו לאורך אפיק הנחל וטחנו חיטה וּדגנים לקמח. 
והיום?
נכון שכאשר אתם סוגרים את הברז מטפטפות עוד כמה טיפות מים. 

אם נשווה את כמות המים שזרמו פעם בירקון לברז,
הזרם החזק מסמל את כמות המים שפעם זרמה מהמעיינות לירקון, והטיפות שמטפטפות בסוף… זו בערך כמות המים הזורמת בו בימים אלו.

וּמה לגבי המעיינות שמימהם לא נשאבים?
לצערנו, אין חדשות טובות. 
בעשרות השנים האחרונות מתערב האדם בשטחי הנביעה של המעיינות.
לפעמים אלו הם גופים גדולים שרוצים להפוך מעיין לפינת חמד לאדם. לפעמים אלו אנשים פרטיים שרוצים "לשקם" מעיין וליצור בריכת שכשוך קטנה. לפעמים אנשים משחררים דגי נוי כמו דגי זהב שמשנים את המערכת האקולוגית הטבעית.
בפועל, ברוב המקרים, למרות הכוונות הטובות, הם מביאים חורבן על בית גידול שלם ועדין. 

אז בפעם הבאה שאתם מבקרים במעיין זכרו:

שימרו על הצומח בסביבת המעיין וגם על הצומח בתוך המעיין, וזה, כמובן כולל גם את שכבת האצות. הצומח הוא מקום המסתור וגם מקור המזון של בעלי חיים רבים.

שימרו על מי המעיין נקיים. במי המעיין חיים בעלי חיים רבים הרגישים מאוד לאיכות המים.
לכן, הימנעו משטיפת כלים או הכנסת חומרים אחרים אל מי המעין.

שימרו על ניקיון המעיין וסביבתו. להגיע למעיין ולראות אותו מלוכלך זה לא נעים בכלל, והזבל עלול לפגוע ואף להרוג בעלי חיים. תמיד תחזרו עם הפסולת שאיתה הגעתם, ואם אתם רוצים, אתם יכולים אפילו לאסוף פסולת שמטיילים אחרים, פחות נחמדים מכם, השאירו.

ילדים והורים יקרים, 
תודה שהקשבתם לפרק נוסף של ילדי טבע. אני מקווה שנהנתם.
תודה רבה לזאב אברם שהסביר לנו על חקלאות המעיינות בסטף. 

אני הייתי עמרי גלבר
ואם הגעתם עד לפה אשמח אם תשקיעו עוד דקה לכתוב ביקורת בעמוד הפיסבוק או לדרג את הפודקאסט.
זה עוזר להפיץ את הפודקאסט.

ונתראה בפרק הבא. 

מחקר מוכיח שילדי טבע אמתיים נוהגים לשתף פרקים שהם אוהבים!

עוד פרקים מנושא זה

פרק 16