הי ילדים, מה שלומכם?
הפעם יש לנו עוד פרק מיוחד שהוקלט מול קהל בבית תמי בתל אביב.
אתם כבר בטח יודעים שהמדבר הישראלי הוא אחד מהאזורים האהובים עלי ביותר.
הוא נראה אינסופי, אבל האמת היא שהוא הרבה יותר קטן ממה שחושבים. כבר היום המרחב המדברי מצולק – כבישים, ערים וישובים – אבל הצלקות הנוצרות מעבודות הכרייה הן הבולטות והכואבות ביותר. צלקות שלא יגלידו לעולם.
רגע לפני שעוד אזור בנגב הופך לאתר כרייה ומסכן את המעיין ואת הנוף המרהיב של עין ירקעם, נארח את שיר פרלמוטר – ילדת מדבר שגדלה במרחבים, מדריכה טיולים במדבר הישראלי, בסיני ובירדן וגם פעילה סביבתית.
שיר תספר לנו על עין ירקעם, על הפגיעה בטבע בעקבות פעילות הכרייה ואיך אפשר לשמור על הטבע ועל המדבר הישראלי בפרט.
לפי השקט של הקהל זה היה מעניין מאוד!
רגע לפני שנאזין להקלטה נגיד תודה לשיר פרלמוטר שהגיעה וסיפרה; לאייל ברימן, טכנאי הסאונד והמוזיקאי המעולה שמלווה אותי בהקלטות חוץ כבר זמן רב; לשירי שבתאי שהזמינה אותנו לבית תמי; לנועה אשתי היקרה והמשפחה שהגיעה להשתתף, וכמובן הכי חשובים – לקהל המאזינים היקר שהגיע וכמובן גם לכם שמאזינים עכשיו.
אציין ששיר מדריכת טיולים ואפשר ומומלץ לטייל איתה, אז אם אתם קבוצה או משפחה שרוצה לטייל עם המון ערך מוסף חפשו בגוגל דַאלֶה דַאלֶה עם שיר פרלמוטר.
מאחל לכולנו חג סוכות שמח ובעיקר לחזרתם של החטופים.
תהנו מהאזנה.
תמלול הפרק (תמלול AI)
עמרי: קודם כל כולכם מכירים את זה נכון ילדי טבע פודקאסט לילדים בנושא טבע וגיאוגרפיה כתב ומספר. אז שלום לכולם כיף לראות אתכם מי פה מאזין לפודקאסט. יש פה קהל אוהדים אנחנו פה בתל אביב שזה סוג אחר של טבע ואני ממש ממש שמח לראות שהגעתם אנחנו נגיד תודה לשירי ממחלקת קיימות של עיריית תל אביב שמארחת אותנו פעם שנייה אז תודה רבה לשירי.
ואנחנו בעצם עכשיו בהקלטה בשידור אז אני ככה אספר לכם כמה דברים על קצת על איך אנחנו מקליטים פודקאסט קצת על הפודקאסט אולי דברים שאתם לא יודעים. ואחר כך את הבמה נעביר פה לשיר שהיא ילדת מדבר אפשר להגיד אתם תכף תגלו עוד. אנחנו כמובן נגיד תודה לאייל ברימן טכנאי הסאונד וחבר אמת.
אז אני עומרי גלבר אתם מכירים אותי מהפודקאסט שרץ כבר 4-5 שנים עם הפסקות ארוכות מדי פעם עם כל מיני סיפורים. שלום למי שהצטרף. למי שיאזין לפודקאסט אחר כך כי הפרק הזה בעצם יעלה לשידור כמו כל הפרקים אז קודם כל אנחנו ננסה לשמור לשקט כמה שנוכל אבל נוכל להשתתף אחר כך ובסוף שאנחנו נסיים גם כל ילד שירצה להקליט את עצמו לסוף הפרק יהיה מוזמן לעשות ככה.
את הפודקאסט הזה התחלתי לפני 5 שנים בערך אם אני זוכר נכון תוך כוונה להנגיש קצת את עולמות הטבע לילדים וגם להורים שלהם וגם קצת להנאים את הנסיעות בעיקר. אני גדלתי בבית עם שתי מורי דרך וספגתי את זה מילדות ראיתי איזה יפה זה עובר לילדים דרך הסבא והסבתא עכשיו ובאמת רציתי שכולם יחלקו את זה שהמטרה שלי הייתה לא ללמד ילדים על שמירת טבע וכמה זה חשוב אלא יותר לגרום להם להבין כמה העולם הזה יפה ומיוחד ודרך זה כמה שווה לשמור עליו בעצם לייצר לנו שגרירים שיאהבו את הטבע אהבת אמת כמו שאני אוהב אותו ואני בטוח שגם שיר ואני בטוח שגם אתם כל מי שכאן.
לפודקאסט כבר יש בערך חצי מיליון הורדות שזה אומר שאלפי אלפי אלפי ילדים שמעו אותו. ואני מקווה שזה יצליח וימשיך להצליח להנחיל קצת אהבת טבע לכולם. מה שיפה פה זה שפרק שאנחנו מקליטים עכשיו סביר להניח שישמעו אותו גם עוד שנה ועוד שנתיים ועוד שלוש שנים. זה מה שנקרא ירוק עד. הפודקאסט לקח אותנו לכל מיני מקומות מאוד נחמדים גם הפודקאסט ילדי טבע וגם הפודקאסט מדברים מדבר מישהו מכיר את מדברים מדבר? פחות. שגם אייל חבר מערכת פה פודקאסט מהמם. הוא גם נורא נחמד וילווה אתכם שאתם תגדלו כי יש בו תכנים קצת יותר למבוגרים ולמי שממש ממש מתמיד יש גם פודקאסט שנקרא דעת מדבר שהוא בכלל אנציקלופדיה ידע מדברית עמוקה ברמה של אוניברסיטה. פודקאסט של דודו רשתי ואני ממליץ עליו בחום.
ולעיקרנו איתנו שיר שיר פרלמוטר. כמו שאמרתי שיר היא ילדת מדבר אמיתית. אנחנו במהלך הפרק הזה נדבר גם קצת נכיר את שיר איך זה לגדול בסביבה המדברית. קצת לשמוע על מה היא עושה עם מדריכת טיולים ועוד כל מיני דברים מעניינים בדרך. והעיקר שאנחנו בחרנו לדבר היום זה מה שקורה סביב מקום מאוד קסום שנקרא עין יורקעם. מישהו מכיר את עין יורקעם? אוקיי אם לא הכרתם אתם חייבים תהיו חייבים להכיר אני גם יש לי הרגשה שחלק מכם היו שם ואולי לא זוכרים את השם זה מקום מאוד מקסים וליד עין יורקעם שבאמת מקום מדהים בלב המדבר עומד לקום מכרה. מכרה של פוספטים אנחנו ניגע בזה ואנחנו ככה אז נכיר את שיר נכיר את עין יורקעם נלמד קצת מה מסכן את עין יורקעם מה עלול לקרות לעין יורקעם. אולי גם נחשוב ביחד מה אנחנו יכולים לעשות בשביל שזה שזה לא יקרה מה אתם אומרים נשמע מעניין? כן נשמע מעניין? כן תודה רבה תודה רבה אז בואו שיר את רוצה קצת להציג את עצמך? שיר מתרגשת אז תעזרו לה.
שיר: כן אני מתרגשת. בעיקר מתרגשת לראות את הפורום הזה של ילדים קשובים ונרגשים וסקרנים. אז אני שיר, גדלתי בערד, ממש מעל 30 שנה חייתי רק בערד. מישהו היה בערד? כן? אז אולי הייתם גם בערד בדרך לים המלח, בדרך לאילת, בדרך לכפר הנוגדים, בדרך למצדה. ואולי אתם לא זוכרים, זו עיר שלפעמים פוסחים עליה, אבל ערד זו עיר שממש מוקפת במדבר. כאילו, אתם יכולים להסתכל על היד שלכם ולראות שכל שכונה היא פשוט בנויה על אצבע, ובין אצבע לבין אצבע יש נחל. וככה, אומנם נחל יבש, לא זורמים בו מים, זה ככה זה במדבר, אבל ככה גדלתי. והייתי ילדה שהולכת מקצה לקצה בעיר, אז בדרך הוצאה את כל העיר, וזו עוד הייתה תקופה שלא הכל היה בנוי, אז גם היו מלא מרחבים של מדבר. אתם מדמיינים חולות במדבר? מה אתם מדמיינים?
עמרי: דברו, איך אתם מדמיינים מדבר? מישהו, מי שרוצה להרים יד ולדבר? כן. מה שמך?
שיר: חזק.
עמרי: חזק, להגיד חזק, שנשמע. רוצים להגיד… אביתר. אביתר אומר שאנחנו, שהוא מדמיין במדבר הרבה חול, נכון? עוד מישהו מדמיין?
שיר: אולי עוד מעט, כזה תתחילו להיזכר בעוד דברים שיש במדבר בדרך, אבל… וגם התמונות אולי גם יספרו לכם. אבל לי הייתה כלבה ממש מגיל צעיר, אז פשוט כשהייתי יוצאת איתה לטייל, איך יוצאים עם הכלבים לטייל בתל אביב? לאן הם הולכים?
עמרי: לגינת כלבים.
שיר: גינת כלבים. אז לא היה גינת כלבים, ובערד פשוט הייתי חוצה את המדבר והולכת איתה. ולפעמים היינו רואים גם שועל, ולפעמים מקרב, ולפעמים חיפושית. וזה היה מרחב שבו הייתי גדלה. לימים, תמיד זה היה שאימא שלי היא מורה לטבע וחקלאות, והיא הייתה אחראית על הטיולים בבית ספר. אז גם הייתי הולכת איתה לכל מקום כדי להתכונן לטיול. וכל מה שהייתי שומעת בילדות זה שאימא שלך הייתה איתי, העבידה אותי בגינה, והיינו צריכים לעבוד בחקלאות, וכל מה שהייתי שומעת זה סיפורים על טיולי חצבים, כי ירד ממש מוקפת בחצבים, ועד היום זה הצמח האהוב עליי. באמת היינו צריכים לשים איזה תמונה של חצב, ואולי גם תפגשו את החצבים בקרוב בסתיו, ועוד רגע הם מתחילים לפרוח האמת. אז גדלתי לתוך מציאות כזאת שטבע זה חלק מהסביבה, לא בהכרח מדברים עליו, או הולכים לטייל כדי לטייל, זה פשוט נמצא בכל מקום. ואחר כך אחותי הייתה מדריכה בחוגי סיירות, מכירים את החוגי סיירות? אז היא הייתה מדריכה שלי, ואני הייתי בתור ילדה ממש מחכה שיהיו לי נעלי ערים של הייטק כמו של אחותי, ותיק כמו של אחותי, והייתי מציירת את התיק, את חוגי, קוראים חוגי לסמל הזה של חוגי סיירות, ופשוט ממש חיכיתי לטיולים ולדבר הזה. וגם אחותי, החיבור שלי לעומרי, שהם למדו ביחד והכירו, וזה נגמר מהר מאוד, כי היה נמאס לי שאחותי מדריכה שלי, ואימא שלי מורה שלי בבית ספר. ועזבתי את הכל, אבל נשארתי עם המון המון כמיהה לטיולים ולטבע, ואז היה דבר אחר. זה הזמן לספר? אולי. היה דבר מאוד מרגש. ערד היא ממש מוקפת מדבר, וכבר בשנות ה-80 או בשנות ה-70,
עמרי: כלומר,
שיר: לפני 40 שנה או 50 שנה, הרבה אנשים היו יוצאים לטייל במדבר, ולפעמים נתקעים במדבר. לפעמים מישהו… נשמע מאוד מפחיד. זה יכול להישמע מאוד מפחיד, אבל מסתבר שיש לנו כבני אדם המון תושייה ויכולות להתמודד עם הרבה דברים מאתגרים, ויש גם הרבה אנשים טובים בדרך. והיה חבר להורים שלי, שהיה מפקד של יחידת החילוץ של ערד.
עמרי: עם סקאי ורבל? כאלה?
שיר: אני לא מכירה אותם.
עמרי: ילדים מכירים?
שיר: בטח. אז היו שמות אחרים, ותמיד גדלתי על הדבר הזה שיש יחידת חילוץ, ואני רוצה להיות חלק מהיחידת חילוץ. אז חיכיתי לגיל 16, זה היה הרבה זמן לחכות. וגם 16 לא בדיוק היה חוקי, אבל איכשהו הצלחתי להיכנס. והתחלתי להתנדב ביחידת חילוץ, שגם אחותי הייתה ביחידת חילוץ. ואתם רוצים לספר, לשמוע על הרגע הראשון שהיה לי חילוץ ונכנסתי רשמית ליחידה?
עמרי: זה מאוד חד משמעי.
שיר: אתם לא תאמינו מה קרה. איזה בעלי חיים יש במדבר? עקרבים, משהו גדול כזה. מה זה, מה זה? בעלי חיים גדולים. נחשים שועלים.
עמרי: נחשים שועלים.
שיר: נחשים שועלים. תנים. משהו שיש במדבר ובנגב. אתה. גמל. נכון. אז במדבר ובנגב חיים הרבה בדואים. כמעט 40% מהאנשים שחיים בנגב בארץ הם בדואים. ואחת מהתרבויות שלהם זה לראות גמלים ולגדל גמלים. היום הם פחות צריכים את זה, אבל הם הרבה פעמים מגדלים גמלים, והיה פעם אחת שגמל קצת סטה מאורחת גמלים, מהקבוצה של הגמלים, מהחברים שלו, והחליט שהוא הולך לטייל לבד.
עמרי: נשמע כיף.
שיר: אתם מכירים את זה? שבא לכם רגע שנייה לא להיות עם כולם? והגמל הזה נכנס לנחל הבוב. נחל הבוב זה נחל שיש בו הרבה גבים. גבים זה מעין בורות בסלע טבעיים שנוצרים מהרבה שחיקה של מים ואבנים. והגמל, שלדעתי זה היה נאקה, נאקה זה הנקבה, נפלה לתוך הגב הגדול של נחל הבוב. ואז הוא קרא לנו לעזרה. ואני ממש התעקשתי להגיע לחילוץ, היה לי ביפר. אתם יודעים מה זה ביפר? לא. ביפר זה מעין אוקי-טוקי כזה, שמקבלים בו הודעות. זה מעין ה… לפני הפלאפון של הפלאפ.
עמרי: רגע, אז קיבלת הודעה, גמל בגב?
שיר: אז לא, אחותי קיבלה הודעה בביפר, אבל היא הייתה בעבודה והיא לא שמעה על זה. אבל אני שמעתי על זה, ואני התעקשתי להגיע לחילוץ, והגענו למחסן, בו מתכנסים כולם עם הג'יפים, ג'יפים כאלה, ממש ג'יפים, כמו בסרטים. והגענו, צוות אחד הגיע מלמטה, כי לא ידענו בדיוק איפה הוא נמצא, וצוות אחד הגיע מלמעלה, ואני הגעתי מלמעלה, וירדנו לנאקה, אבל מה מסתבר? שנאקה היא ממש כבדה. כמה היא שוקלת לדעתכם? נו, משקל.
עמרי: נו, מספר, או כמו מה?
שיר: שני ילדים, שלושה ילדים, ארבעה ילדים, חמישה ילדים. שישה ילדים?
עמרי: עשר הוא אומר,
שיר: עשרה ילדים? עשרה? אפילו עוד יותר.
עמרי: אייל, כמה אתה אומר?
שיר: אני אומר אפילו שמונה, שמונה עשר ילדים. שמונה עשר ילדים, עשרים, יש לנו פה עשרים. חברים.
עמרי: שמונה עשרה ילדים.
שיר: וואו, וואו. וואו, וואו. טוב, אז זה קצת שאלה מכשילה, כי זה תלוי. זה תלוי אם זה זכר, תלוי אם זה נקבה, אם היא בהיריון, לא בהיריון, לפני המלצה, לפני כניסה להיריון. אולי זה סיפור לפודקאסט אחר, אבל יש הרבה עניינים עם זה. אבל גמל יכול לשקול בין 500 ל-700 קילו.
עמרי: וואו.
שיר: אז זה משהו שמאוד קשה בתור אנשים למשוך חבלים. אז היינו צריכים ללכת להביא מהרכב קננת. אתם יודעים מה זה קננת? זה מעין…
עמרי: מנוע.
שיר: סוג של מנוע שמושך חבל במקום שאנחנו נמשוך. כי אנחנו עצלנים, סתם, אבל היינו קצת אנשים באמצע שבוע, אין הרבה מתנדבים ביחידת חילוץ, כולם מתנדבים ומגיעים בזמן הפנוי שלהם לחילוצים. הרמנו בסופו של דבר את הנאקה מהגב, זה לקח המון זמן, אני לא זוכרת יותר מזה, חוץ מזה שזה היה החילוץ והאירוע הראשון שהייתי ביחידת חילוץ, ושיכולנו לעזור. גם יכולנו לעזור לבדואי, שהרבה פעמים עוזר לאנשים אחרים שנתקעים במדבר, וגם לעזור לגמל. וגם סיפור טוב, שנגמר טוב.
עמרי: סיפור נהדר, זה לגמרי נשמע כמו סיפור של יחידת חילוץ, לא? הגמל שנתקע במדבר? אולי נציע להם לעשות פרק כזה. יפה. סיפור מדהים. אז לפני שאנחנו קצת נדבר עוד קצת על המדבר ועל עין יורקי עם, מה לדעתך הדבר שהכי שונה בין לגור במדבר לבין, מאיפה אתם ילדים? אפשר כולם ביחד. תל אביב.
שיר: תל אביב.
עמרי: וגבעת חיים איחוד.
שיר: איחוד זה חשוב.
עמרי: ויד חנה. אז מה לדעתך ההבדל המהותי בין לגדול במדבר לבין לגדול במישור החוף או בשפלה או בעיר כמו תל אביב?
שיר: אני חושבת על זה הרבה וחשבתי על זה גם כשהגעתי לפה וצעדתי מהרכבת התחתית שהרגשתי בלונדון אל עבר רחוב שנקין כזה דרך האוטובוס. קודם כל, לכם זה הרבה יותר מאתגר. יש פה המון המון דברים שמושכים את העין ומלא מלא חנויות. אני רציתי להיכנס לכל חנות עכשיו בשנקין, למרות שאני באמת לא צריכה שום דבר. אז נראה לי שיש פה איזושהי עבודה מאוד קשה עבור הנפש שלנו.
עמרי: האיפוק.
שיר: האיפוק. להיות מאופקים ולא לרצות כל דבר שנמצא כזה בחוץ. וגם להצליח לישון עם כל הרעש שיש מהכביש ומהצפצופים של הרכבים ומהמטוסים. יש לנו גם במדבר, במיוחד איפה שאני גרה. וזה באמת משהו שאולי קצת מקשה על המוח לחשוב, לחלום, לדמיין, להרגיש. גם יש הרבה דברים שמפריעים קצת להרגיש. אני מגיעה לפה ואני מאוד מאוד עייפה ומותשת, ובמדבר אני מרגישה שאני יכולה לעשות הכל, ושהשעה שלי היא שעה מאוד מאוד ארוכה, שאני יכולה להספיק בה מלא מלא דברים, וגם שיש לי המון המון השראה מהמדבר. הוא מאפשר לי באמת לדמיין מציאות אחרת.
עמרי: כשיש זמן ואין הרבה הסחות דעת, אז הדמיון עובד יותר, זה בטוח. זה בטוח. אנחנו כל הזמן מנסים פה במרכז יחסית לייצר לנו מרחב שקט, ובמדבר זה די נתון. אני יכול לספר לכם שאני לא גדלתי במדבר, גדלתי ליד הים, וכשגדלתי ממש התחלתי להתאהב במדבר. זה בלי ספק האזור בארץ שאני הכי מתחבר אליו. אנחנו כל שנה, בעיקר בתקופות החורף, מטיילים כמה פעמים למדבר לכמה ימים. ואחד הדברים שהיו הכי מיוחדים בשבילי לגלות, זה שהמדבר מלא מלא חיים. כל הזמן אנחנו מדמיינים אותו כחול או שממון או הרבה סלעים, אבל המדבר מלא מלא חיים. במיוחד אם הולכים בו ברגל או רוכבים על אופניים ויש שקט, פתאום מתגלמים המון המון חיות. המון חיות, המון צמחים, צמחים מאוד מיוחדים. במיוחד כאלה שיודעים לשרוד בתנאים מאוד מאוד קשים. ואחד מהדברים שהמיוחדים במדבר זה מים במדבר. מים במדבר מושכים אחריהם המון, מחזיקים מערכת אקולוגית מאוד משמעותית ומאוד גדולה. אפילו שלולית קטנה, או גב שנשאר מלא עד אמצע הקיץ, עושים הבדל מאוד גדול.
שיר: האמת שזה מזכיר לי שתמיד כשאני יוצאת לטיולים, ובמיוחד עם ילדים ומשפחות, יש בעל חיים מאוד מאוד קטן, שתמיד חשוב לי לפגוש אותו. כולם תמיד קוראים לו, קוראים לה חיפושית זבל, אבל בכלל זו חיפושית אחרת לגמרי, היא נקראת שחורית המדבר. היא שחורה והיא פעילה בעור ובגזי השם שלה, ויש לה שקעים כאלה כמו קערות קורנפלקס על השריון שלה. ומה היא עושה עם הקעריות האלה, אפרופו מים? מה לדעתכם היא עושה עם זה? היא ממלאה אותם, אבל היא לא בדיוק ממלאת אותם, היא צריכה לעשות משהו בשביל שזה יתמלא בפני עצמו. היא מגיעה בשעות מסוימות שיש בהן ערפל או לחות כזאת של בוקר, טל של בוקר, וזה מתמלא, השריון שלה מתמלא במים, ואז היא מורידה את הראש שלה, וככה המים נוזלים לתוך הפה שלה. וזה ממש דוגמה לחיים שיש במדבר, שקודם כל היא שחורה והיא פעילה בעור במדבר. וזה מוזר, אבל היא פיתחה לעצמה עוד כל מיני דברים, כמו יש לה רגליים מאוד, מה? כמו הגמל, ארוכות כאלה וגבוהות שמרחיקות אותה מהקרקע החמה, וזה מאפשר לה להתמודד. ופתאום אני אומרת, וגם יש צמח שאני ממש אוהבת לפגוש, והבאתי לכם אותו, ואולי אני אספר לכם אחר כך איזה סיפור עליו, אבל אלה תופעות שיש בטבע ובמדבר, שפתאום מזכירות לי כל הזמן שכשיש משהו מאתגר ויש תנאים קשים במדבר, שחם מאוד ויבש מאוד, הבעל החיים או הצמח פיתח לעצמו כל מיני טכניקות להתמודד איתם. ולא ניסה לשנות את הטבע, אלא התאים את עצמו לטבע. וזה, אני חושבת, הדבר המאוד מאוד משמעותי שקיים במדבר כל הזמן, בכל צמח ובכל בעל חיים שרואים את ההתאמות המיוחדות שלו. ואולי זה גם מאוד קשור לסיפור הזה של עין יורקעם, והמכרה של הפוספט שעומד לקום שם. אז גם אתם יכולים לראות עכשיו את המקום.
עמרי: אז בואו, בואו נדבר קצת על עין יורקעם. אולי לפני זה רגע, אם כבר דיברנו על מים ומדבר, נעצור לאתנחתא קלה. מה אתם אומר, אייל?
שיר: אני…
עמרי: אתם זורמים על איזה שיר קצר? על משהו קר? מישהו רוצה משהו קר? היי.
שיר: היי היי היי היי היי היי היי היי ירדנו לירוחם לשתות
עמרי: פחית של צהריים במרכז המסחרי המאובק.
שיר: התענוג מתחיל בהליכה איטית שקולה ומדודה כמו טורבו מאופק.
עמרי: השרירים החבוטים מהנשיאה הארוכה משתחררים לתענוג לכל הגוף.
שיר: מסתרגים ומתמתחים ונעשים קשוחים ברוח,
עמרי: כשנצליף אבק וחול על הפרצוף.
שיר: אההה, כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר.
עמרי: אהה,
שיר: כל העניין הוא לשתות משהו קר בלב מדבר.
עמרי: תודה רבה, אייל. אז גם לבני אדם וגם לחיות, כל העניין זה באמת למצוא משהו קר בלב מדבר. ובמדבר זה לא שינקין. אין AMPM ועוד מכולת ועייפים ואמיצים ואמיצים ועייפים. במדבר זה קשוח. ועין יורקעם לדעתי משרת רדיוס מאוד מאוד מאוד גדול מאוד מאוד גדול את כל האזור של המחדש הגדול וכל מה שמסביבו, ולמעשה מהווה את אחת הנקודות המים היחידות, נכון?
שיר: אז זה ממש ככה, במרחק של הליכה. אתם יודעים, אני חושבת על זה, אני כל פעם היום, לאחרונה, כשאני פותחת את הברז מים בבית, אני אומרת, יואו, הברז מגיע בש… הוא אפילו לא עוברת שנייה והמים מגיעים לברז. והחיפושית הזאת, השחורית, שצריכה לחכות לטל בדיוק כשיהיה על השריון שלה בשבישי, היא תוכל לשתות. ואם אנחנו מדברים על הניורקעם, שהוא אולי איזה משהו שאמור להעניק מים לבעלי חיים קצת יותר גדולים, יונקים גדולים, אז אם אתם מכירים יעלים, שאנחנו יכולים להתבלבל עם האיילים, אבל יש להם את הקרניים האלה שלא נושרות כל שנה, ושלא דומות להוא מחג המולד עם השלג, אז אייעל זה זה שבא דווקא מהסמל של מי אנגדי, שזה גם סיפור בפני עצמו, ואייעל הוא צריך מים לפחות פעם ביום או יומיים. הוא לא יכול, זה לא מספיק לו לקבל את הנוזלים מהצמחייה שיש במדבר.
עמרי: כמו הצבי, למשל.
שיר: כמו הצבי, למשל, שיכול לרוץ למרחקים ארוכים יותר והשטח מרעה שלו הרבה יותר גדול, אצל האל הוא הרבה יותר קטן והוא צריך כל יומיים. אז אם אנחנו מסתכלים בתמונה, ממש אפשר לראות בתמונה הזאת את הגב הגדול שמתמלא בעין יורקעם. זה לא בדיוק הנביאה והמעיין שאנחנו רואים בתמונה, דווקא בתמונה פה, שרואים את עמרי, זו הנקודה שבה יש את הנביאה, והנביאה הזאת עונתית. בהתאם לחורף, הגשמים שמחלחלים לתוך הסלע יוצאים בסופו של דבר דרך איזה נתיב מתחת לקרקע שהמים פורצים בו, והמים האלה באמת מאפשרים לרוב בעלי החיים שנמצאים שם להגיע בלילה ולשתות. אז בעין יורקעם הזה אפשר לראות שיש עשרות מטיילים, יש לנו עוד אפילו עוד איזה תמונה, אבל מגיעים עשרות אם לא מאות ואלפי מטיילים בעונות מסוימות, ובעיניי זה מאוד מיוחד, זה מאוד מרגש שהרבה אנשים יוצאים לטייל למדבר. אפילו אם זה שתי מטר מהרכב, אז עדיין הם יכולים לטייל. ואם אנחנו מסתכלים על השכבה הקאה הזאת בצד ימין ליד השמיים, ממש מעל הגבעה הזאת, זו הנקודה שבה אמור לקום המכרה פוספט. אבל אולי אנחנו צריכים רגע לספר מה זה פוספט,
עמרי: או… בואי נספר. אתם, מה ששיר בעצם אומרת, זה שהמקום היפה והכל כך חשוב הזה שאתם רואים כאן בתמונה, ילדים שיקשיבו לזה אחר כך לא יוכלו לראות את התמונה, אבל אנחנו לחלוטין מראים מקום שהוא כמו בריכה קסומה באמצע המדבר. נווה מדבר. נווה מדבר, חד משמעית נווה מדבר. ושיר מספרת לנו שהנווה מדבר הזה הוא מאוים, יש סיכוי שהוא ייפגע, סיכוי מאוד ממשי. ולמה שיפגעו במקום כל כך חשוב וכל כך יפה? כי יש שם פוספטים. עכשיו, מישהו פה שמע את השם פוספטים? ההורים בטוח שמעו על מה זה פוספטים. אבל אתם יודעים למשל, ילדים, מה זה מינרלים או אתם יודעים שלצמחים נותנים דברים מאוד עוד חומרים בשביל שיעזרו לאבטיחים לגדול כל כך גדולים ומתוקים ולתירס שיוכל לגדול כל כך צפוף. זה לא סתם שמים אותם באדמה, נכון? החבר'ה של גבעת חיים יודעים מה זה דשן, נכון? שמים הרבה מאוד דשן, ולפעמים הדשן הזה מגיע מהמדבר. אם תראו פה, אתם רואים את המדבר היפה והאהוב שלנו, ואתם רואים מה עושים לו. בעצם לוקחים ממנו, אפשר להגיד אפילו שודדים ממנו, את כל המינרלים. תסתכלו, ששמתי פה תמונה בשחור לבן, אתם רואים? זה מאיזשהו ארכיון, ולמעשה כבר בשנות ה-50 גילו את הפוטנציאל הזה של הפוספטים בנגב, ומשנות ה-50 כבר מתחילים לכרות בעצם מהנגב. עכשיו, אתם יכולים לדמיין מכרה כמנהרה מאוד עמוקה, אבל לפוספטים הרבה יותר קל לכרות, נכון, שיר?
שיר: כן, הפוספטים הם יחסית נמצאים לא כל כך עמוק באדמה, אבל אנחנו רגע אולי לפני זה נגיד שיש מושג כזה שנקרא משאב טבע, שאנחנו בעצם משתמשים בטבע למשאבים שלנו, לצרכים שלנו, לדברים שלנו. ולקרוא לכל מיני דברים שקיימים בטבע משאב, זה כבר להשתמש בטבע ולהגיד, אנחנו הבעלים שלו.
עמרי: זה שלי.
שיר: אנחנו יכולים לעשות מה שאנחנו רוצים. אז פה בתמונה אנחנו רואים תמונה מאוד יפה שמישהו צייר, שנקראת תמונה של טופסויל. טופסויל בעברית זה הקרום קרקע שנמצא. הקרום קרקע הזה שנמצא זה הקרום קרקע שיש בו המון המון חומרים שמאפשרים לצמחים ולבעלי חיים מאוד קטנים, יצורים מאוד מאוד קטנים, להיות ניזונים מהקרקע. ככה הם משתמשים במשאב הזה של הקרקע עבורם, לצמחים ולבעלי חיים. הטופסויל הזה, בשביל לכרוא את הפוספט, צריך להוריד אותו, אוקיי? כדי להגיע לשכבה העמוקה יותר שבה יש פוספט. ואז אולי שווה להסתכל על התמונה השנייה, ואתם רואים גם את השכבות שבעוגה. ככה השכבות שנמצאות בנגב, ככה הן נראות. אמנם הן לא טעימות כמו עוגת שוקולד וקצפת, ניסית? למרות שזה לא נראה לי העוגה הכי… ניסית זה הרבה? בטח, תמיד. מדריכים צריכים לטעום את הסלעים בשביל להגיד לכם איזה סלע זה. אז אם המדריך לא טועם את הסלע, תגידו לו, אתה לא מדריך רציני, אוקיי? אז השכבות האלה, ככה הן מסודרות בקרקע, בנגב, וכדי להגיע לשכבה עמוקה, צריך להוריד את כל השכבות העליונות. כמו שראינו בתמונה,
עמרי: עם כלים כאלה, אתם רואים, באים עם דחפורים ענקיים.
שיר: ולפני הדחפורים הענקיים מגיעים כל מיני מכשירים שמפוצצים את הקרקע, כי צריך לעשות בור ממש ממש גדול. עכשיו, כולנו היינו, אנחנו עדיין בסיטואציה של מלחמה, ואנחנו כבר יודעים מה זה הרעשים של הבומים, ואנחנו יודעים מה זה רעש של זיקוקים. זה לא אותו רעש, זה רעש הרבה יותר חזק. עכשיו, תחשבו מה קורה לבעלי חיים כשהם שומעים את הרעש הזה. זה מטורף. ציפורים. זה לא שמגיע איזה פקח ואומר, יעלים חמודים, אתם יכולים ללכת, אני צריך פה לעשות רעש חזק, אתם יכולים רגע ללכת לממ״ד שלכם? הם לא, אין להם את האפשרות הזאת, והם לא יודעים על זה מראש, ויש אפילו בעלי חיים שיכולים לקבל התקף לב. ארנבים, לדוגמה, מכרסמים ויונקים מסוימים, שמאוד רגישים לרעשים האלה. אז זה דבר אחד, הרעשים. ומעבר לזה, זה גם השטח הגדול, שפתאום כבר לא יכול להיות השטח שהם חיים בו. שעבורם הוא לא שטח, זה הבית שלהם, זה הטבע שלהם, זה המקום שלהם. אז זה דבר נוסף. אפשר לראות את התמונה הנוספת.
עמרי: אני חושב ששווה לשאול את הילדים, מה מיוחד בתמונה הזאת? מה אני רק אתאר לילדים שיקשיבו לזה בבית, שאנחנו קודם ראינו תמונות של דחפורים ענקיים חופרים בתוך המדבר היפה שלנו. ועכשיו אנחנו רואים תמונה, ואני שואל את הילדים אם שמים לב מה אין פה בתמונה. קן שקד, מה אין בתמונה? יפה.
שיר: וואו.
עמרי: אין בני אדם, נכון. מה עוד אין פה בתמונה? חיות. תנינים? עננים. עננים?
שיר: העננים זה בעיה אחרת של הנגב, אבל זה…
עמרי: זה למשהו אחר. כן. מים, נכון, אין פה מים. אמ… ובאמת, אמ… התמונה הזאתי…
שיר: זה די, זה די מפתיע ש… אבל אין פה את ה…
עמרי: את הטבע של כולם… אין פה את הטבע? אין פה חיים.
שיר: אז זה די מעניין ששקד שמה לב לזה שאין פה צמחייה, כי אנחנו רגילים קצת לראות את המדבר שהוא ריק מצמחייה, אבל הוא לא לגמרי ריק, יש בו הרבה שיחים. אמ… אז פה אתם מצליחים לראות איזה הבדל בין החלק העליון של התמונה לחלק התחתון של התמונה?
עמרי: רואים את העקבות של?
שיר: של?
עמרי: רואים עקבות של כלים, של טרקטורים. של דחפורים.
שיר: זהו. אז מי שלא לגמרי בקיא במדבר, או לא רגיל לראות את זה, אז יכול לשים לב שיש המון המון סימנים של רכבים שבעצם עשו עבודה כזו של שיטוח. מה זה אומר? היום בשנים האחרונות צריך לשקם את המכרות שקוראים. מכרה זה הבורות הענקיים האלה שמהם מוציאים את החומרים. עוד לא דיברנו רגע בשביל מה החומרים האלה, אבל בשביל לעשות את זה, היום המפעלים מחויבים בעצם להוציא את הטופסוייל, את הקרום קרקע. זוכרים? עם התמונה היפה.
עמרי: איפה שבעצם כל החיים נמצאים.
שיר: להוציא את זה החוצה. ולהחזיר אחר כך, להחזיר, כמו להוריד כזה את השיער מהראש שלי ככה, ולהחזיר את השיער לראש שלי כדי שהצמחייה תוכל להמשיך לגדול.
עמרי: אני חושב שזה כמו שיבקשו מכם לקחת מילקי, להוציא את הקצפת, לשים אותה בצד, לאכול את כל השוקולד, לשים אחר כך שוקולד אחר, ולהחזיר את הקצפת אחרי שנה-שנתיים, ולצפות שהמילקי הזה ייראה ויביא לו אותו טעם, כמו שהיה לו לפני. אז זה נראה לכם אפשרי? לא, נכון? אבל זה נשמע יותר טוב חיים. זה נשמע לא משהו, נכון? לא,
שיר: זה נשמע קנאי עצמך פעם. אז זה כאילו באמת קטע, כי אנחנו כן רוצים להאמין בעולם שאנחנו יכולים לתקן הרבה דברים. אנחנו יכולים לתקן דברים בין אימא לאבא, בין אימא לילדים שלה, בין מערכות יחסים בין אנשים, אבל אנחנו לא כל כך יכולים לתקן דברים שהם לא טבעיים. אנחנו לא כל כך יכולים לתקן משהו שפצע את הטבע, ולקוות שהטבע הזה יחזור להיות מה שהוא היה לפני. אנחנו צריכים לשאול את עצמנו האם אנחנו רוצים שהטבע יישאר טבעי כפי שהוא, והאם אנחנו רוצים שבכלל יישאר טבע, אז עין יורקעם ש… אני רוצה שלא אורגן שיקטפו את הטבע. שלא יקטפו את הטבע. זה אנחנו אולי רגע שנייה צריכים לשאול את עצמנו, האם אנחנו חלק מהטבע או שאנחנו מעל הטבע? אנחנו חלק מהטבע. אנחנו חלק מהטבע וזה עניין של גישה ואיך אנחנו יכולים לגדול למציאות כזאת ואולי לשנות משהו באורחות החיים שלנו. וכדי שיהיו יותר הגיוניים וקשורים לטבע.
עמרי: נכון וגם חשוב להגיד שהטבע במדבר בניגוד לטבע באזורים שיורד בהם הרבה גשם לוקח לו הרבה הרבה הרבה יותר זמן להשתקם. כי אין אין הרבה מים, כשאין הרבה מים דברים לא זזים ואנחנו מדברים פה על אלפי ומאות אלפי ואפילו מיליוני שנים וכמו שראיתם בתמונה הזאת בתמונה הזאת אין צמחים וסביר להניח שעוד הרבה מאוד שנים לא היו שם צמחים. לפעמים מספיק חורף אחד.
שיר: אז אולי באמת בתמונה השנייה של המעיין אפשר לראות את הפוספט. הפוספט זה בעצם השכבה הבהירה שנמצאת מתחת לשכבה הקאה. השכבה הזאת נוצרה, הפוספט נוצר בעצם בתהליך שבו היו מלא מלא בעלי חיים ויצורים חיים בתוך המים, מתחת לים. שמעתם פעם שמדריך אומר פעם היה פה ים? כן.
עמרי: כולם פה יודעים.
שיר: אז יש פה הוכחה שפעם היה פה ים ובעצם בתהליך מאוד מאוד מהיר החומר האורגני של בעלי החיים ושל הצמחים נגבר וככה נוצר הפוספט מתחת למים בתהליכים של מאות אלפי שנים. מאות אלפי שנים, בזמן שפיצוץ אחד בשנייה יכול להרוס את זה. ולכן החומר הזה מאוד מאוד עשיר בזרחן, שהזרחן הזה הוא חומר שממנו מפיקים חומר לדשן, לחקלאות, כמו שאומרי אמר. יש גם חומרים שמפיקים, מתוך הדבר הזה מפיקים כל מיני חומרים לדברים אלקטרונים. ואם אנחנו מסתכלים על ישראל, שהיא מדינה יחסית מאוד קטנה ביחס למדינות אחרות בעולם, והמדבר שלנו, שהוא אומנם גדול ביחס לשטח הארץ, אבל הוא מאוד מאוד קטן ביחס למדבריות אחרים בעולם, במדינת ישראל יש רק 2% של פוספט שאפשר להפיק. לדוגמה, אני אגיד לכם, במרוקו, מכירים את מרוקו? במרוקו יש 70% של פוספט שאפשר להפיק, אוקיי? עכשיו, מכל הפוספט הזה, האם הוא נכנס לקופה של מדינת ישראל? הוא לא כל כך נכנס לקופה של מדינת ישראל.
שיר: הוא בעצם מיוצא החוצה. הוא מיוצא החוצה, ואז אנחנו גם, כאזרחים של מדינת ישראל, לא כל כך מרוויחים מזה, וזה אפילו לא מיוצא. אפילו בלי קשר לכסף, הדשן הזה הוא לא מופק בארץ, והוא לא רלוונטי לא לחקלאי ישראל ולא לחקלאות בישראל. קיצור,
עמרי: המדבר שלנו, שנראה כל כך גדול, הוא לא כל כך גדול, ושהמדבר שלנו, שנראה כל כך שומם, הוא לא כל כך שומם, והמדבר שלנו הוא מאוד מאוד פגיע. ויש, זה מאוד חשוב לאסוף את הזבל אחרינו בטיולים, אבל פה אנחנו מדברים על ארס בקנה מידה עצום, עצום עצום עצום, וזה מאוד חבל. אולי עכשיו נשאל את עצמנו שיר, מה אנחנו, קודם כל, שיר מאוד פעילה בארגון שנקרא מדבר קיימא, נכון? ובאופן כללי ובאופן ספציפי מאוד פעילה סביב עין יורקי עם. ואולי תספרי לנו קצת שיר, מה את חושבת שאנחנו, מה ילדים יכולים לעשות, ומה אתם עושים בארגון בשביל לשמור על הנכס הזה המאוד מאוד מיוחד שיש לנו, שנקרא המדבר הישראלי?
שיר: אני יודעת שכשיש לילדים משהו מאוד מאוד חשוב שיקר להם, הם שומרים עליו. זה יכול להיות צעצוע, זה יכול להיות לפעמים כלב קטן, זה יכול להיות אח קטן שמאוד אכפת לכם וחשוב לכם, ואתם שומרים עליו. וזו שאלה, אם אנחנו בעלים של הטבע והטבע הוא שלנו, אז אולי אנחנו צריכים לשמור עליו, ואם הוא בכלל חלק מאיתנו, עוד יותר כדאי שנשמור על עצמנו. אז לפני ממש שעתיים קיבלתי מחברה מחברות כאלה, שהיא חשבה עליי כי זה מעוצב בהשראת המדבר. זו מחברת כזאת שמעוצבת בהשראה של אבני צור, שאבני צור זה האבנים הקהות שראינו בתמונה למעלה. והרבה אומנים, ועכשיו שמענו שיר שמדבר על המדבר, והרבה אומנים ומוזיקאים וציירים ואנשים שכותבים אפילו סדרות וסרטים, הם מקבלים השראה מהטבע והמדבר. אז אולי עוד מעט לא יהיה לנו את ההשראה הזאת. אז זה עניין אחד שהטבע מלווה אותנו בחיים, והשאלה היא מה אנחנו יכולים לעשות ביום-יום שלנו כדי לשמור על הטבע, וזה גם איך אנחנו בוחרים לחיות חיים אחרים, שאנחנו לא צורכים את מה שאנחנו לא צריכים. לדוגמה, אני שממש נוסעת מלא ברכב, וזה מאוד מאוד קשה עבורי. אמרתי, שיר, את לא יכולה לבוא לפודקאסט בתל אביב עם הרכב שלך כשאת גרה במצפה רמון, וזה כמעט שלוש שעות נסיעה, וזה מלא דלק בזמן שיש תחבורה ציבורית, שיכולה להיות יותר טובה, אבל גם אני יכולה להיות קודם כל יותר טובה. אז באתי בתחבורה ציבורית, וזה לקח לי מלא מלא זמן, אבל יכולתי לקרוא, ויכולתי לעבוד, ודיברתי עם אנשים בקרון, ופשוט גם רגע הייתי עם עצמי בשקט, בלי שהייתי צריכה לבזבז עוד דלק על הדבר הזה. ואני תמיד שואלת את עצמי, האם אני אוכלת בצלה אחת בדיוק את מה שאני צריכה, או שאני אוכלת סתם מלא דברים וקונה מלא דברים שאני לא באמת צריכה. אז זה ככה ביום-יום שלנו, מה אנחנו יכולים לחשוב, האם אני באמת צריך להדליק את המזגן עכשיו, או שאני יכול רגע שנייה לנשום אוויר. לקחת אוויר ולשים לב שחם, ואולי כמו החיפושית, שלא מנסה למצוא לעצמה ברז מים, היא הולכת לערפל בדיוק בזמן, אולי אשאול את עצמי האם אני יכולה רגע להתרגל למזג האוויר שקיים פה, ואולי זה גם יחזק אותי ויעשה אותי הרבה יותר מחוברת לטבע. אז זה דבר אחד. בהקשר של הן-יורקעם ספציפית, שאנחנו מאוד מאוד רוצים להציל את הן-יורקעם, כי כל רגע הדבר הזה עתיד להתממש, זה גם לבוא ולטייל בניו-יורקעם, ולהכיר את המקום, ולשאול את עצמכם האם אתם רוצים לשמור עליו. וגם בקיץ אפשר ללכת אליו, כי זו הליכה של עשר דקות לבריכת מים עם מלא צל. וגם אנחנו יכולים לחתום על עצומה שקוראת בעצם לבטל את המכרה פוספט שאמור להיות שם. וגם אנחנו יכולים לשאול את עצמנו האם אנחנו רוצים שעוד יישאר פה טבע.
עמרי: ולא לוותר, לא לוותר, לא לוותר, צריך להילחם בזה. פשוט אם אנחנו נוותר יהיה מי שיקצור את המדבר. אסור לנו לוותר אף פעם. מה שהנזק שיעשה לא יחזור, מה שהיה לא יהיה. ופשוט חבל.
שיר: לגמרי.
עמרי: אז שיר לפני שאנחנו מסיימים. ואז אנחנו גם נקליט את מי שירצה להקליט הודעה קצרה לכולם. צריך לסיים אולי עם איזה שלוש המלצות על נקודות במדבר ששווה לטייל בהם או שאני מתקיל אותך?
שיר: לא זה פשוט קשה לבחור.
עמרי: בוא נלך על מקומות שמתאימים לילדים.
שיר: אוקיי אז הניורקי עם לא נחשב כי כבר אמרנו נכון אז יש לי עוד שלושה מקומות.
עמרי: נכון.
שיר: לא נחשב. מה? אוקיי.
עמרי: לא נחשב, לא נחשב. שלושה מקומות.
שיר: נחל שועלים.
עמרי: הוא.
שיר: אוקיי. הוא לא רחוק מניורקי עם הוא ליד המכתש הגדול ליד ירוחם. שווה בעונת הסתיו או באביב. נחל צאלים. אני אגיד את נחל קינה זה יותר מותאם נחל קינה ליד ערד הוא גם נמצא ליד שטח שמאוים על ידי מכפוספת ענק. וזה נחל מדהים קצר מתאים למשפחות עם בריכה גדולה ויש בו פריכה יפהפייה וארכיאולוגיה מדהימה והכל.
עמרי: קצר שיר אומרת קצר אנחנו עשינו אותו.
שיר: לא אם אני אומרת קצר.
עמרי: זה קצר אבל זה שעה חושבת.
שיר: מסיימים בעלייה צריך לסיים טיול בעלייה.
עמרי: אבל מגיעים לגב מדהים.
שיר: אמ… ווואו זה קשה. נחל גוב. לא, על אילתים. כאילו כן.
עמרי: אמ…
שיר: הרי אילת. הרי אילת. אמ…
עמרי: מסלול ספקסיפי.
שיר: נחל בת שבע.
עמרי: או, נחל בת שבע. לא מכירים פה. את יכולה להמציא מה שאת רוצה וכולנו נאמין לך. אבל יאללה נחל בת שבע. נחלוץ. נחלוץ הוא…
שיר: נחלוץ. אפשר לטייל בו בשיטפון כמו שאתם רואים. אמ… כן. אמ… סיני ירדן עוד רלוונטי? מה?
עמרי: סיני וירדן אנחנו נתקל שיונת השלום תחזור לאזור. כן. ואמ… אז אנחנו נגיד תודה רבה לשיר לפרק שהוא קצת ארוך מהרגיל. אבל בעיניי מאוד מעניין ומאוד מאוד חשוב. אז תודה רבה לשיר פרלמוטר. שוב תודה לאייל ברימן על הסאונד והמוזיקה. לשירי שבתאי, ממחלקת קיימות של עיריית תל אביב.
שיר: אפשר גם להגיד תודה?
עמרי: כן, בטח.
שיר: אז אני אגיד תודה לכם על הסקרנות שראיתי מכם. וגם להגיד תודה על האירוח הזה. כיף להתארח. ולא רק לארח. וגם שאתם ממש מוזמנים להתייעץ איתי על טיולים ואיפה ומתי ותמיד.
עמרי: קל למצוא את שיר בפייסבוק. ועם מדריכה נהדרת אז שווה מאוד לפרגן. מוזמנים לבוא להקליט? נכון? נכון. אנחנו עכשיו, מי שירצה להקליט הודעה קצרה, יהיה מוזמן לבוא לכאן. לשבת.
**תומלל באמצעות שירות התמלול של ivrit.ai
