אז ברוכים הבאים להקלטת פרק בשידור חי של ילדי טבע. איתנו אורן קולודני, שעוד מעט יציג את עצמו, ואייל אברימן, שהוא טכנאי ומוזיקאי מוכשר, שיצא לנו לעבוד ביחד, לשמחתי.
ואתם רוצים לנחש על מה הפרק של היום? סברס, יפה. אז ניחשתם נכון. אייל, אם אתה מרשה לי, אני עובר למיקרופון. אורן, תרגיש חופשי גם אם תשמע יהיה לך יותר נוח. נכון, רואים על המלוח. זה לא על גויאבות היום? לא, לא על גויאבות.
אז אנחנו על… סברס, קוראים לו סברס מצוי. אתם שמים לב מה יש אחרי המילה מצוי? משהו באדום? אה, מצוי! יש סימן שאלה. מי אמר? נכון מאוד. אז תכף אנחנו גם נבין למה יש לו סימן שאלה.
הכרות ומבוא
אני אתחיל רגע להציג את עצמי. מי פה מאזין לפודקאסט ילדי טבע? יפה. אז יש לנו פה קהל שמכיר אותנו היטב. אז בכל זאת אני אציג את עצמי. שמי עמרי גלבר, אני מיד חנה. נשוי לנועה שיושבת פה, ואבא של תמר, הדר ושקד, שהם פה. מסתובבים, כי הם מרגישים בבית בכל מקום, מאיזושהי סיבה. אבל נראה לי שגם אתם.
והפודקאסט בעצם רץ כבר כמה שנים, יש לו 450 אלף הורדות, אלפי מאזינים. יצא לי להיות איתו בתוכניות רדיו ועוד. כל זה גרם לי להבין משהו מאוד פשוט, שאני בפירוש לא נועה קירל. אני לא נועה קירל. אתם אוהבים את נועה קירל? אני לא נועה קירל, אבל אני באמת אעשה מאמץ לעורר בכם, הילדים וגם בהורים, קצת סקרנות וקצת הבנה לעולם הטבע. יותר בגישה של לא "תעשו ככה או לא תעשו ככה".
המטרה היא בעצם להבין דווקא את הדברים הקטנים, והיום אנחנו, בזכות אורן, נגע בדברים הקטנים, ודרכם להבין איך העולם עובד, ואולי גם לאהוב אותו יותר, לשמור עליו ועוד.
אורן, אני אשמח אם אתה תציג את עצמך, לפני שאנחנו… יש פה את קשקשת. רגע, מי יודע מי זה? מי יודע מי זה? גילו לך או שהיא ידעת לבד? סבתא גילתה לה עליו. איזה חיוך מסגיר.
אורן מציג את עצמו
אז אני אספר על עצמי בכמה מילים. אני, קוראים לי אורן, ואני אבא של מעיין, כרמל וזוהר, שלא יכלו להגיע הנה היום, אבל הם מאזינים של הפודקאסט, והם בדרך כלל כן דווקא מתלווים אליי בהמון הרפתקאות, ועוזרים לי בהרבה הרפתקאות.
ולמזלי, מה שאני עושה זה חוקר טבע, ובפרט חוקר חיות. ולכן הילדים יכולים לעזור לי הרבה מאוד בהרבה דברים, ואני תכף אספר לכם באיזה דברים, וחלק מהם יהיו רלוונטיים גם אליכם. בפרט במה שנוגע לסיפור שאנחנו נדבר עליו היום.
אני חוץ מזה חוקר עוד, חוץ מהסיפור שנדבר עליו היום, אני חוקר כל מיני בעלי חיים וצמחים ומערכות אקולוגיות בישראל ובעולם בכל מיני אמצעים, אבל נראה לי שזה נושא לשיחות נוספות או פרקים נוספים בפודקאסט.
על הסברס והסיפור
אני רק רוצה להזכיר לכולם שאנחנו מקליטים, ובסוף אנחנו נערוך את ההקלטה וגם נעלה אותה לפודקאסט. זה אומר שמי שמתנהג לא יפה, זה יהיה תמיד באינטרנט, אז צריך לזכור. לעולמים, ואז יום אחד… אבל אנחנו ננסה להיות בשקט, אם נרגיש שאנחנו צריכים דקה אתנחתא, אייל ילווה אותנו בשיר.
אתם לא כל כך מכירים את הדמות, שאתם רואים שהאמת קשקשת, אבל אין ספק שהצבר והקקטוס הוא חלק מאוד משמעותי מהנוף הישראלי. אכלתם פעם סברס? מי אכל פעם? היה טעים? מי אמר מגעיל? מגעיל ברמות. טעים בטירוף.
סברס מהזן הזה שיש פה בתמונה, או מהסוג שהוא בלי קוצים ושמוכרים אותו בסופר? כאלה אמיתיים, והם לא טעימים? מוזר מאוד. רגע, רגע, אולי את גם לא אוהבת שוקולד. את אוהבת שוקולד? חשוד מאוד. טוב, אנחנו נדבר על זה אחר כך.
התחלת הסיפור של אורן
אורן, אתה רוצה לספר לנו למה אנחנו פה, ואיך בעצם התחיל הסיפור? איזה טלפון שקיבלת? יאללה.
אז אני אתחיל מלספר על הסברסים האלה. למי שלא טעם, אז בניגוד לעופר, אני ממש אוהב סברסים. זה אחד הפירות האהובים עליי. גם בגלל הטעם שלו, שהוא ממש ממש מתוק, וגם בגלל שזה לא בא בכל כך בקלות. מה צריך לעשות כדי לאכול סברס?
יש את הסברסים בלי הקוצים שקונים בסופר, אבל זו רמאות והוא גם פחות טעים. מה צריך לעשות? הצמח כולו, הצמח הירוק הזה נקרא הצבר או הסברס, ככה מכנים אותו, והפרי עצמו גם כן נקרא סברס, אז זה מאוד מבלבל. זה כמו שעץ תפוח נקרא תפוח, אבל גם הפרי עצמו נקרא תפוח. אז זה קצת מבלבל, אבל כשרואים את זה לא מתבלבלים, נכון?
הקוצים של הסברס
איזה חלק מהדבר הזה הייתם אוכלים? את החלק הכתום והטעים, אבל למה זה לא כל כך פשוט? מישהו יכול לנחש או להסתכל בתמונה ולהגיד? בדיוק. לסברס יש שני סוגים של קוצים. סוג אחד זה הסוג שאתם רואים אפילו מרחוק. באיזה צבע הוא? אפור לבן כזה, נכון? בקצוות של הכפות של הסברס.
העלים הענקיים האלה, שהם בעצם גבעולים, נקראים כפות, כי זה נראה קצת כמו כף ענקית, והקוצים שעליהם הם אומנם גדולים ומפחידים, אבל הם לא ביג דיל, גם כי קל לראות אותם ולהיזהר מהם, וגם כי אם הם דוקרים, אז הם דוקרים וזהו.
מה הקוצים היותר מרושעים שיש לסברס? איפה הם נמצאים? על הפרי עצמו. תסתכלו, תשימו לב שעל הפירות אתם רואים נקודות כאלה. כל נקודה כזאת זה בעצם מוקד של איזה 500 קוצים קטנטנים, רכים, הם מתקפלים כאלה, כמו שערות קטנות, אבל בקצה של כל שערה יש חוד דוקר ומעצבן נורא ומגרד.
ואז אם הם נתקעים לך בלשון כשאתה אוכל, כי לא ניקית כמו שצריך את הפרי, או באצבעות כי קטפת אותו עם הידיים במקום להיזהר ולקטוף אותו עם משהו אחר, זה ממש לא נעים. זה עובר, זה לא אסון, זה עובר תוך כמה שעות או תוך יום-יומיים, אבל זה ממש מעצבן.
זיכרונות מהמדבר
הסיפור מתחיל מזה שאני נורא אוהב סברסים, ויש לי כל מיני זיכרונות ילדות מכל מיני גילאים שקשורים לסברס. ויש מקומות בארץ שיש בהם או היו בהם המון המון סברסים.
ואז הייתה איזו תקופה בחיים שלי לפני עשר שנים בערך, שטסנו לחוץ לארץ כדי שאני אעשה שם מחקר למשך כמה שנים. וכשעזבנו את הארץ וטסנו לחוץ לארץ, עשינו טיול פרידה כזה, והלכנו לכל מיני מקומות שאנחנו מאוד אוהבים, לא פרידה להרבה זמן, אבל פרידה לשנה, שנתיים, שלוש עד שנבוא לבקר שוב פעם. וטיילנו בכמה מקומות וקטפנו סברסים והיה נורא כיף.
התעלומה
ואז כשחזרנו אחרי כמה שנים לארץ וחזרנו לחלק מהמקומות האלה, לא היו בהם סברסים בכלל. לא רק שלא היו בהם פירות, חזרנו לעינות, שזה מקום בגולן, שנורא אהבתי, והיו בו מדרונות שלמים שכל כמה מטרים הייתה משוכה של סברסים.
מישהו יודע מה זה משוכה? מה זה משוכה? זה גדר שעשויה מצמחים חיים, ששתלו אותם בצורת גדר או בצורת גוש כדי שהם יהוו חסימה. וסברסים, כמו שרואים בחלק מהתמונות, צומחים במין גושים כאלה שיוצרים בעצמם, אפילו בלי שהתכוונו, אבל לפעמים גם שותלים אותם במכוון ככה, יוצרים משוכות.
אז בעבר, בעינות, שזה מעיין בגולן, כבר אמרתי, היו על כל המדרון משוכות משוכות של סברסים, והיה אפשר לבוא בעונה והיו אלפי פירות. זה היה מדהים, זה היה כמו חלום.
ואז באתי לשם שוב, ולא היה אפילו סברס אחד, לא שלא היה פרי אחד, לא היו משוכות יותר, לא היה צמח אפילו. כל הסברסים פשוט נעלמו, כאילו מישהו בא והעליף אותם. שזה, לא הבנתי מה קרה פה, זה היה לא יאמן מבחינתי.
הגילוי
יכול להיות שמישהו גנב אותם? אז זה מאוד מוזר, כי אף אחד לא יכול לגנוב דבר כזה, ענקים, קוצים, וזה עצום. אז מה אתם חושבים שקרה? פה אתם כבר רואים רמז בשקופית שמולכם.
בעצם כל המשוכות של הסברסים התכסו בדבר הלבן הזה, שנראה כמו שלג מלוכלך שכיסה אותם, ופשוט הכריע אותם, הרג אותם. זה נראה כמו מחלה, וזאת לא מחלה.
מישהו יכול לנחש מה זה? זה לא שלג. אלה כנימות. מי יודע מה זה כנימה? זאת חיה, נכון? איזה מין חיה זאת? אז זאת חיה מהקבוצה של החרקים, זה חרק, שחי על גבי צמחים. ויש כל מיני מינים של כנימות, המון מינים של כנימות.
הכנימה האצברית
לכנימה הזאת, מי שיודע במקרה איך קוראים, נתנו לה שם ממש מתאים. קוראים לה אצברית. למה? כי היא חיה על הצבר. יפה מאוד. והיא חיה רק על הצבר. אך ורק על הצבר. היא לא מוכנה לאכול שום דבר אחר. והיא חיה על הצבר.
עכשיו, באופן טבעי, היא לא אמורה להרוג אותו, נכון? למה לא כדאי לה להרוג אותו? כי זה מה שהיא צריכה לאכול. אבל בטבע, במצב רגיל, כמעט זה לא קורה.
מאיפה הגיעו הסברסים
כי מאיפה מגיעות הכנימות האלה והצברים האלה? הם הגיעו לפה לא בעצמם. איפה? אני אתן לכם רמז. הכי מוקדם שהם יכלו להגיע לאזור שלנו זה לפני 500 וקצת שנים. מה קרה לפני 500 וקצת שנים?
מה גילו לפני 500 ומשהו שנים? בואו, אני אתן לכם רמז. בעצם גילו פעם שנייה. מישהו כבר קורא אנגלית? מישהו יודע מה זה המקום הזה? או מזהה מפות? כתוב סאות' אמריקה, מה זה אומר? דרום אמריקה.
בדיוק, הילדה פה גילתה את אמריקה. גילינו את אמריקה לפני 500 וקצת שנים. עכשיו, מה זה גילו את אמריקה? מה, אף אחד לא גר שם לפני זה? גרו שם אנשים לפני זה. הגיעו לשם אנשים לפני בערך 15,000 שנה, בפעם הראשונה. כל מי ש… כל ה-Native Americans, כל האמריקאים הילידים, חיו באמריקה אלפי שנים.
אבל אנשים מהעולם הישן, מאירופה, הגיעו פעם ראשונה לאמריקה לפני 500 וקצת שנים. ורק אחרי זה יכל הסברס להגיע לישראל. למה? כי הוא חי במרכז אמריקה. המקור שלו הוא מקסיקני. בסופו של דבר, הוא מקסיקני.
המערכת האקולוגית
בעצם, הסברס גדל במקסיקו במשך עשרות אלפי שנים. זה צמח מאוד אופייני לאזור הזה. לפני בערך 300 שנה הביאו הנה את הסברס ממקסיקו. ומקסיקו הוא חלק מהמערכת האקולוגית. מה זה אומר שהוא חלק מהמערכת האקולוגית מבחינתכם?
כשאומרים על חיה או צמח שהם חלק ממערכת אקולוגית שלמה, זה אומר שעם מי יש לו מערכת של יחסים? מי מכיר אותו? יש כל מיני יחסים כמו סימביוזה, למשל עם עוד בעלי חיים וצמחים שנמצאים שם.
אז בטבע, במקסיקו, לסברסים יש כל מיני בעלי חיים שחיים איתם בכל מיני סוגים של קשרים. יש כאלה שאוכלים את הסברס, יש כאלה שמסתתרים בתוך המשוכות של הסברס, יש חרקים שיודעים לאכול מהסברס, יש חרקים אחרים או טורפים אחרים שיודעים לאכול את החרקים האלה.
והמערכת האקולוגית שם נמצאת באיזשהו סוג של שיווי משקל. אולי לא תמיד, אולי לא כל הזמן, זה קצת מסובך, אבל בסך הכל מערכת שמתקיימת לאורך זמן, שבה כל המשתתפים מכירים אחד את השני הרבה זמן, כבר מגיעה לאיזשהו איזון.
האיזון הטבעי
ובמקסיקו יש איזון, זאת אומרת, יש את הכנימות האלה, האצבריות, והן חיות על הסברס, אבל הן אף פעם לא מגיעות למצב שראינו בשקופית הקודמת, שהן מכסות את הסברס לגמרי. למה? כי אם הן מתרבות, אז מה קורה? בדיוק, גם הטורפים שלהן מתרבים.
יש גם חיפושיות שמתמחות באכילת אותן, חיפושיות וזבובים, שהמומחיות שלהן זה לטרוף את הכנימות האלה. ואז אם הכנימה מתרבה, מי מתרבה בעקבותיה? החיפושיות שטורפות אותן, כי יש להן הרבה מה לאכול. ואז אף פעם לא קורה מצב שיש יותר מדי.
אם יש יותר מדי, אז הופ, יש יותר חיפושיות ויש פחות, ואז הכנימות האצבריות מתמעטות.
המומחה – פרופסור צביקה מנדל
אורן, בוא נעשה רגע סיכום קצר אז, נכון? קדימה. בינתיים יש לנו סברס שהוא בעצם הסמל לישראליות, וכולנו מכירים אותו ורואים אותו, נכון? ופתאום הרבה סברסים בארץ התחילו להיעלם, נכון? ממש תעלומה כזאת שפתאום אורן הגיע ולא היו סברסים. ואז בעצם התחלתם לחקור את המקרה.
אז האמת היא שלי יש תפקיד מאוד מאוד קטן בסיפור הזה. הרבה אנשים יותר רציניים ממני שמו לב לסיפור הזה לפניי, והתחילו לחקור את זה לפניי, ובפרט מי שמאוד בולט בעניין הזה זה פרופסור שנקרא צביקה מנדל, והוא מומחה למחלות ולמזיקים של צמחים. הוא ממש מומחה לחרקים ובפרט לחרקים שתוקפים צמחים.
והוא גם אחד המומחים הכי גדולים בישראל, אם לא הכי גדול בישראל, לנושא שנקרא הדברה ביולוגית.
הדברה ביולוגית
מישהו יודע מה זה הדברה ביולוגית? הדברה ביולוגית זה שמשתמשים באיזשהו בעל חיים אחד כדי להתמודד עם בעל חיים אחר.
נגיד שאתם הייתם עכשיו חקלאים שמגדלים ענבים, והיה איזשהו זיק של הענבים. בוא ניקח דוגמה טובה, פרי שכולכם מכירים. תותים. תסתכלו על התותים. מי פה אכל תות בשלושה חודשים האחרונים? וואו, מלא. אוקיי. תותים זה הפרי של החורף.
ותסתכלו על הקופסה של התותים, בהרבה פעמים יש ציור של זבוב, בסדר שם? וכתוב הדברה ביולוגית. זה בעצם אומר שלא ישתמשו ברעל או בריסוס בשביל למנוע מזיקים מהתות, נכון?
למה הדברה ביולוגית עדיפה
אתם לא היחידים שחושבים שהתות הוא טעים. בעצם יש המון המון המון בעלי חיים שחושבים שהתות הוא טעים, ובמיוחד כל מיני מינים של חרקים ושבלולים. ולכן, בשביל שהתותים יגדלו יפים כאלה, כמו שאנחנו קונים אותם בסופר, חייבים איכשהו למנוע מכל החרקים האלה לאכול אותם.
אז דרך אחת זה לרסס חומרי הדברה שהורגים את החרקים, אבל למה זה לא כל כך טוב? למישהו יש רעיון? בדיוק, זה גם פוגע בטעם, וגם זה, חלק מהרעלים האלה נשארים על הפרי ומחלחלים לתוכו, ואנחנו אוכלים אותם בסוף, אז זה לא בריא לנו.
וגם זה עובר למערכת האקולוגית, זאת אומרת, החרקים מתים, ואז בא איזשהו טורף ואוכל את החרק המת, ומה קורה לטורף? הוא בעצמו נפגע מהרעל. בקיצור, להשתמש ברעל זה די גרוע. כשאין ברירה, אין ברירה. אבל בסך הכל זה רעיון די גרוע.
חיפושית משה רבנו
אז אם במקום זה אפשר למצוא דרך אחרת, לסלק את החרקים שאוכלים את הטותים, זה עדיף. אז מה עושים? אחד הפתרונות זה הדברה ביולוגית. אנחנו יכולים להביא למשל חיפושיות שכולם אוהבים. איזה חיפושיות כולם אוהבים? משה רבנו? בדיוק.
החיפושית הכי ידועה, חיפושית משה רבנו, משפחת השבע, היא בעצם טורפת אימתנית. ידעתם את זה? אם אתם מסתכלים עליה מקרוב, אז יש לה מלתעות כאלה, והיא ממש טורפת מאוד רצינית, שאוכלת כל מיני מינים של מגוון מאוד רחב, שהם מינים של כנימות וחרקים אחרים.
היא הכי חמודה, אני מת עליהן. היא גם ממש עוזרת לנו. כי אנחנו ענקיים. היא אוכלת חרקים וכל מיני מזיקים קטנים, פצפונים שממש קשה לראות אותם. צריך להסתכל מאוד מקרוב אפילו בשביל לראות אותם. אבל הם גורמים נזק לתותים למשל.
ואז חקלאי שרוצה לגדל את התותים שלו בלי שיהיו עליהם מזיקים, יכול להביא המון חיפושיות משה רבנו, לשחרר אותם בשדה של התות, והן עושות בשבילו את העבודה. זה נקרא הדברה ביולוגית. הן לא מתעניינות בתותים. חיפושיות משה רבנו הן רק טורפות והן לא אוכלות את התותים או פירות אחרים בכלל בכלל. אם זה לא אכפת לנו בכלל, להפך. אני דווקא מרוצה מזה שכשאני קונה פירות או ירקות בסופר ואני מוצא בהן חרקים, אני מרוצה. אתם יודעים למה? בדיוק, כי זה אומר שלא היה רעל, נכון? כי אם היה רעל אז לא היו שם חרקים. אם אני רואה חרקים אני רגוע, לא הרעילו אותי. אני מעדיף למצוא חרקים על הפירות שלי מאשר לאכול רעל.
החיפוש אחר פתרון
אוקיי, אז פרופסור צביקה מנדל הוא מומחה לנושא של הדברה ביולוגית. והוא ברגע… הדברה ביולוגית כמו שאמרנו, זה השימוש בבעל חיים אחד כדי להתמודד עם בעל חיים אחר. אז פנו אליו כבר לפני כמעט עשר שנים ואמרו לו, תקשיב, יש פה משהו מוזר קורה לסברסים. כמו שאתם ראיתם בתמונה. ואף אחד לא הכיר את זה בישראל, כי הסברסים היו פה עכשיו איזה 200-300 שנה, משהו כזה.
אגב, אתם יודעים למה הביאו אותם? בשביל שני דברים מאוד מגניבים. דבר אחד, או נגיד אחרת, השתמשו בהם בישראל בשביל המון המון המון דברים, כמו משוכות שאמרנו, בתור גדרות בין חלקות, וגם בשביל הפירות שלהם, וגם כי אפשר לאכול גם את הכפות עצמן בכל מיני דרכים, ואפשר להאכיל את הגמלים בכפות עצמן, כי לגמלים לא אכפת מהקוצים הענקיים האלה, יש להם הרבה שימושים.
הצבע האדום
אבל הסיבה שהביאו אותם נרמזת פה בתמונה. מה אנחנו רואים כאן? זה הצבע האדום הזה? לא, זה לא רעל. זה אבקה. יש פה אבקה אדומה, למי שלא רואה את השקופית, יש פה אבקה אדומה. מה עושים מזה? צבע… בדיוק. יפה מאוד. צבע אדום.
אפשר לקחת כנימות שגדלו על הסברס ולהפיק מהן צבע אדום. ההמולימפה, הנוזל הפנימי של הגוף של כנימות שחיות על הסברס הוא אדום.
אז בעצם היו לנו סברסים פעם, שהביאו אותם לארץ, בסופו של דבר הספרדים וכל מיני אנשים שגילו את מקסיקו, השתמשו בהם למשוכות, השתמשו גם בפרי שלהם. הם גם לא צריכים השקיה, אז בכלל הם מאוד מתאימים לישראל, נכון? והיו… הביאו כנימות מיוחדות שחיו על הסברסים, ומהכנימות האלה הפיקו צבע אדום.
אתם יודעים שפעם לא היו צבעים, לא אפשר היה ללכת לחנות לקנות צבע. לקנות צבעים זה רק לעשירים, לאנשים עשירים היה צבע כחול או בגדים בצבע אדום, זה לא היה דבר פשוט ככה. צבע כחול היו עושים מחלזונות, צבע אדום מכנימות.
ההבדל בין הכנימות
אז הביאו, אז היה פה בעצם תעשייה שלמה סביב הסברסים, ועם השנים התעשיות האלה היו פחות פופולריות, ובעצם הסברס נשאר יותר בשביל כחלק מהנוף שלנו. יש אנשים שהיו קוטפים את הפירות, אבל בעיקר היה מחמם את הלב לראות ככה ירוק במקומות מאוד יבשים.
ופתאום… הכנימה שהייתה פה, ושהכינו את הצבע, היא קרובת משפחה של האצברית, אבל זה לא האצברית. האצברית היא כנימה יותר אגרסיבית ויותר פוגעת בסברס.
עכשיו, הסברס חיו פה המון המון שנים בלי שיהיה להם אף טורף טבעי. כי פה הם לא היו חלק מהמערכת האקולוגית, ולא היו פה מינים של בעלי חיים וצמחים שיודעים לתקוף אותם, יודעים לנצל אותם, יודעים לשתות את הנוזלים שלהם, למשל.
הגעת האצברית לישראל
ואז, פתאום, מה קרה? איכשהו מישהו, בטעות כנראה, מה הוא הביא לפה? כנימה? לא בדיוק לפה, כנראה ללבנון או לטורקיה, איפושהו מצפון לנו. מישהו הביא למישהו, או שהוא הביא בעצמו, אולי למשל מישהו נורא התאהב בסברס, וכשהוא ביקר במרכז אמריקה הוא רצה להביא אותו איתו בשביל לגדל בבית שלו, ובלי שהוא ידע, היו קצת כנימות על הסברס הזה.
ככה או ככה זה התחיל להתפשט, והתפשט, והגיע ממקום למקום.
איך הכנימות מתפשטות
אפשר לספר, מישהו יכול לנחש איך הכנימה הקטנטנה הזאת עוברת מסברס לסברס? היא לא קופצת כמו קפיץ. היא מאוד קטנה. היא מתחבאת, אבל איך זה עוזר לה להתחבא? איך היא יכולה להגיע רחוק? נגיד אתה היית רוצה עכשיו להגיע לירושלים, איך היית מגיע? היא צריכה טרמפ.
מה שמך? אילאי, אילאי אומר שהיא קופצת על חיה אחרת. נכון. הזחלים של הכנימה, הצעירים של הכנימה, יכולים לתפוס טרמפ על חיה אחרת. וזה בדרך כלל, אתה הצעת אולי שזה דבורים, אני חושב שזה בדרך כלל חיות יותר גדולות, אבל זה יכול להיות גם דבורים. בעיקר חיות גדולות כמו ציפורים.
נגיד ציפור באה, והיא ישנה על המשוכה של הסברס בלילה. בלילה, כשהיא לא שמה לב, מה יכול לקרות? אחד הזחלים האלה מטפס על הרגל שלה ומחזיק. מתי הוא ירד משם? כשהוא יגיע לאן שהוא רוצה, בדיוק. במקרה הזה הוא לא רוצה להגיע לירושלים. לאן הוא רוצה להגיע? לצמח מאוד מסוים. לסברס אחר, שעוד אין עליו כנימות, כי אז לא יהיו לו מתחרים.
אם הוא יגיע לסברס שעוד אין עליו אף כנימה, הוא יוכל לאכול את כל הסברס לעצמו. והזחלים ככה התפשטו ממקום למקום ולאט לאט דילגו, כל פעם תופסים טרמפ עם תנים שישנו מתחת לסברס או עם ציפורים שנודדות ממקום למקום והן כל פעם עוצרות למנוחה. וככה הם הגיעו גם לישראל.
התפשטות בישראל
בהתחלה לגליל ולגולן, ואחר כך לאט לאט לעוד מקומות יותר יותר דרומה, לתל זכריה, שזה ליד מחלף בן שמן, קרוב ל… בדרך בין תל אביב לירושלים, ועוד מקומות.
וואו, זה נשמע… נשמע כמו סיפור אימה. זה קצת סיפור אימה, וזה בפרט סיפור אימה, כי בניגוד למקסיקו, שכשמגיעה כנימה, אז מיד אחריה באה החיפושית שטורפת אותה, מה קורה כאן? אף אחד לא בא. והסברסים לאט לאט פשוט קמלים, אין מי שישתלט על האוכלוסייה של הכנימות, והן מתרבות, מתרבות, מתרבות, בלי שמשהו יעצור אותן, עד שהסברס מת, והכנימות עוברות לסברס הבא, ולא נשאר כלום.
המשמעות התרבותית
עכשיו, זה במיוחד מבאס, כי הסברס, כמו שכבר אמרנו, הוא צמח זר פה, והוא לא מתרבה אצלנו בעצמו. כל הסברס שאתם רואים צומח בישראל, איך הוא הגיע לשם? מישהו שתל אותו מתישהו. בחלק מהמקרים זה כבר לפני מאות שנים, בחלק מהמקרים זה ממש לאחרונה, אבל כל המקומות שאנחנו רואים סברסים זה מקומות שבעצם מבטאים את המורשת של בני האדם שחיו באזור הזה.
רעיונות לפתרון
אז אורן, בואו רגע נשאל את הילדים. איך לדעתכם אפשר לטפל בבעיה כזאת? מה אפשר לעשות נגד הכנימות?
רוני, כן, מה רוני אומרת? להביא הרבה חיפושיות. את אומרת שיביאו חיות, שיקחו אותן טרמפ למקום אחר. אוקיי, זה רעיון טוב.
בן אומר שיביאו טורפים של הסברס ממקסיקו, נכון? אולי גם בדרך אנחנו יכולים לקפוץ שם לים. קצת לטייל.
נועם אומר לרסס אותם עם חומר שהוא לא רעיל.
לבנה אומר לפתות אותם עם ריח טוב שיעזבו את הסברס לתוך כלא, ואז להעיף את הכלא הזה. אוקיי, זה רעיונות מאוד טובים.
המחקר במקסיקו
אורן, אז מה באמת החליטו לעשות? אז קודם כל, כמו שאתם, היו לכם מלא רעיונות ולא הייתם בטוחים מה יעבוד, גם המומחים הכי גדולים, שזה המקצוע שלהם, גם כן לא כל כך ידעו מה לעשות, והתלבטו בין הרבה אפשרויות.
אז על כל פנים, ניסו המון דברים, קצת חלק מהם דומים למה שהצעתם, ניסו כל מיני סוגים של ריסוסים, וגם ניסו ריסוסים לא רעילים, למשל, להשפריץ עם זרם חזק של מים, שיפיל את הכנימות מהסברס, ואז יהיה להם קשה לטפס חזרה. וניסו לשחרר חיפושיות משה רבנו, כי אמרו, חיפושיות משה רבנו אוהבות כל כך הרבה מינים של כנימות, אולי ננסה אותן, אולי הם יאכלו גם את הכנימות האלה.
וניסו גם עוד מין של חיפושית, וכל הדברים האלה עזרו קצת, אבל לא ממש. הם עזרו לזמן קצר או על שטח קטן, אבל הם לא היו פתרון מספיק טוב.
ואז הגיעו לרעיון שבן הציע גם כן. ממש הגיעו לרעיון שלך, וצביקה מנדל בעצמו טס למקסיקו, ומה הוא עשה? עשה מחקר שלם, ובירר איזה טורפים טבעיים יש לאצברית בבית שלה במקסיקו, ועשה רשימה ארוכה של כל מיני טורפים.
הסכנה בהבאת מינים זרים
הוא עשה רשימה ארוכה של כל הטורפים שיש שם, ורצה להביא חלק מהטורפים האלה לישראל. רגע, כל הטורפים שאוכלים את הכנימה, לא כל הטורפים בכלל. נגיד, את היגוארים שחיים שם, שחיים במרכז אמריקה, אותם הוא לא חשב להביא בכל מקרה.
אבל מה הבעיה אם להביא לישראל או לכל מקום טורפים שבעבר, או חיות בכלל, שבעבר לא היו בו? אותה בעיה שיש עם האצברית, נכון?
אז בעצם, כמו שכשהגיעה הנה האצברית, לא היו לה טורפים טבעיים, והיא הפכה להיות מין פולש. מישהו יודע מה זה מין פולש? מה זה? בדיוק.
מינים זרים ומינים פולשים
אז קיבלנו הגדרה מאוד טובה עכשיו של מין פולש. יש הרבה מינים זרים. מינים זרים זה מינים שנמצאים במקום שהם לא היו באופן טבעי, ובני אדם הביאו אותם במקרה או בכוונה. מין פולש זה לא סתם מין זר, אלא מין זר, שכמו שאמרת, הוא מתרבה, מתרבה, מתרבה, מתרבה, ומשנה את המערכת האקולוגית. הוא נגיד מתחרה במינים מקומיים ודוחק אותם, או שהוא מתרבה כל כך שהוא טורף איזשהו בעל חיים מקומי ופוגע בו.
רגע, אורן, אבל למדנו לפני הרגע שגם הסברס בעצם הוא לא מקורי מישראל. הוא לא שייך לפה. אז הסברס הוא מין פולש או מין זר, תגידו לי אתם. למה?
אז גם מין פולש וגם מין זר הם מינים שהגיעו או במקרה או בטעות או בכוונה עם בני אדם. אז הסברס הגיע עם בני אדם, אבל הוא זר או פולש? הוא זר, אבל הוא לא הופך לפולש. כי הוא לא מתרבה, מתרבה ומתרבה. כי מה אמרתי עליו? בישראל הוא לא יודע להתרבות בעצמו. אגב, במקומות אחרים בעולם הוא כן. למשל, בדרום אפריקה הוא כן פולש. אבל בישראל הוא לא יודע להתרבות בעצמו, ולכן כל מקום שאתם רואים סברס זה כי מישהו שתל אותו שם.
ולכן הוא לא שינה לגמרי את האקוסיסטם, את המערכת האקולוגית, והוא לא כל כך מאיים או איים על מינים מקומיים. ולעומת זאת, אם אנחנו עכשיו נביא נגיד חיפושית שהיא ממש טורפת מעולה, שהיא מאוד טובה באכילת האצברית, אבל היא אוהבת לאכול גם הרבה דברים אחרים, אז מה עלול לקרות? היא עלולה להפוך להיות פה מין פולש ולאכול המון המון חרקים שחשוב לנו שיהיו פה, שהם חלק מהמערכת האקולוגית הטבעית בישראל.
הצורך בזהירות
מה שאומר שאנחנו, אנחנו כבני האדם, שאנחנו לוקחים את התפקיד של הטבע, אם בכלל מותר לנו לקחת את התפקיד של הטבע, אנחנו צריכים להיות מאוד מאוד זהירים, נכון? תארו לכם עכשיו שהייתם מביאים את החיפושית הזאת והייתה אוכלת את כל התותים. לא היו לנו תותים.
יש משהו מאוד מאוד מאוד מסוכן בלהעביר בעלי חיים וצמחים ממערכת אקולוגית אחת למערכת אקולוגית שלא מכירה אותם. כמו בסיפור עם האצברית, אם בעל חיים או צמח מגיע למקום שאין לו אויבים טבעיים, האוכלוסיות שלו יכולות לגדול ולגדול ולגדול בלי שמישהו יעצור אותם ולעשות נזק ענקי, נוראי.
מציאת הטורף המושלם
אז מה צביקה מנדל עשה שם במקסיקו, הדבר הראשון שהוא בדק? מה כל אחד מהטורפים אוכל, ואיזה טורף הוא הכי היה רוצה למצוא? טורף שמה הוא אוכל? אך ורק, טורף שאוכל אך ורק את האצברית, שהוא מומחה, שהוא ממש טוב בלטרוף את האצברית, את הכנימה הבעייתית, אבל הוא לא נוגע באוכלים אחרים.
כי אז יש הכי הרבה סיכוי שגם כשנביא אותו לישראל, הוא לא יתחיל לאכול את הכנימות המקומיות או את העכבישים שלנו או את החיפושיות משה רבנו שלנו או כל מיני מינים אחרים, את הדבורים הישראליות, אלא הוא ימשיך להיות מומחה וגם פה הוא ימשיך לאכול את הכנימה הבעייתית, את האצברית.
הטורפים שנמצאו
הוא מצא שני טורפים כאלה, זבוב טורף וחיפושית טורפת, שהיא קרובת משפחה של חיפושית משה רבנו, אבל היא הרבה הרבה הרבה יותר קטנה. יש פה תמונה שלה אולי? כן. אה, הנה. אז פה קשה לראות כמה היא קטנטנה.
אתם זוכרים שמקודם הסתכלנו על הפירות של הסברס והיו עליהן נקודות קטנות ואמרתי לכם שכל נקודה כזאת מורכבת מהמון המון קוצים קטנטנים? אז פה אתם רואים שהחיפושית היא בגודל של הנקודה הזאת בערך. כן? בדיוק מעליה יש נקודה כזאת שכבר כמעט כל הקוצים… ממש פצפונת. היא ממש קטנה. היא בערך שתיים שלושה מילימטר.
החשיבות של ילדים במחקר
וככה אנחנו מגיעים לזה שבהתחלה אמרתי לכם שהילדים שלי עוזרים לי הרבה במחקר שלי, כי יש להם עיניים מאוד מאוד מאוד טובות. גם לכם יש עיניים טובות? בטוח. בטח יותר טובות משלנו. אז ילדים הרבה יותר טובים ממבוגרים במציאת החיפושיות האלה. ואני עכשיו, כל פעם שאני רואה סברס, מה אני מיד עושה? אני הולך לבדוק קודם כל אם יש עליו את הכנימה, ושנית, אם יש עליו את החיפושיות.
סיכום ביניים
אז אני עוד פעם עושה לנו סיכום קצר. קדימה. סברסים במשבר רציני, כנימות שתוקפות אותם מתחילים להיעלם. פרופסור בשם צביקה מנדל ועוד הרבה אנשים שאמרו לו, הוא לא היה לגמרי לבד, הוא פשוט הוביל את העניין הזה. מחפש, הולך למקסיקו לחפש את הטורף הטבעי של הכנימה.
והוא חוזר בעצם עם שתי אפשרויות, נכון? אפשרות ראשונה, הזכרנו אותה, עם זבוב, שהזבוב בעצם לא שרד את החורף הישראלי, נכון? אולי כן. הוא אמר לאחרונה שיש תקווה שאולי יש מקום אחד או שניים שכן. וחיפושיות, גיבורות הסיפור שלנו. בדיוק.
הליך האקלום
עכשיו, הוא לא הביא חיפושית אחת וזבוב אחד, מה הוא הביא? המון. הוא הביא איזה 80. 80 זה הרבה או מעט? זה לא כל כך הרבה, אבל זה מה שהוא הצליח להביא בפעם הראשונה.
ומה הוא עשה עם החיפושיות האלה פה? החיפושיות האלה הגיעו ממקום לגמרי, לגמרי שונה, נכון? זה לא כל כך… מישהו פה עבר פעם לגור בעיר חדשה או בארץ חדשה? כמה זה היה לכם קל? לא כל כך קל, נכון? יש המון דברים שהם אחרת.
אז כמו שלנו יש דברים שהם אחרת, שאנחנו עוברים למקום חדש, גם לבעלי חיים וצמחים. והדבר הכי הכי הכי בולט שהוא שונה בין מקסיקו לישראל זה מה? המזג אוויר. זה חום, וזה גשם, וזה העונות, כל מיני דברים שקשורים לאקלים.
אז מה הוא היה צריך לעשות קודם כל כשהוא הביא אותן לפה? דבר שנקרא לאקלם אותן, להרגיל אותן לתנאים פה. וגם לוודא שהן לא, בכל זאת אולי לבדוק שוב פעם, שהן לא, למשל החיפושיות, שהן לא טורפות את החרקים המקומיים.
הבדיקות במעבדה
אז מה הוא עשה? תפס כל מיני חרקים מקומיים, הביא לבית גידול שלו בתוך המעבדה, הוא חוקר, ובדק אם החיפושיות טורפות את החרקים המקומיים, וגילה ש… לא, למרבה המזל.
זה ממש נשמע כמו ניסוי של ילדים כזה. זה ממש ניסוי של ילדים, רק שעושים אותו על פני לא מעט זמן והרבה מאוד עבודה. אני מנחש שאם יש לו ילדים או נכדים בגיל הזה, הם עזרו לו, כי זה בדיוק סוג הניסויים שאני, למשל, מאוד נעזר בילדים שלי בהם.
הלחץ על החוקר
תחשבו איזה לחץ זה לחוקר להביא בעצמו חיה זרה. את הכנימה הזאת אפשר להאשים את הלבנונים, שזה מאוד קל עכשיו, ואת המלך, וכל מיני סיפורים כאלה. אבל הוא, יש לו שם, וכולם מכירים אותו, ופתאום הוא מביא חיה, וזה די מפחיד, נשמע לי. וזה גם היה לא קל, כי הרבה אנשים התנגדו לזה. זה לא שכל האקולוגים בישראל, וכל אנשי ההדברה הביולוגית וכל זה, הסכימו שזה דבר נכון לעשות. זה היה דבר לא קל לעשות.
ומצד שני, היה מאוד ברור שמה יקרה אם לא נעשה משהו כזה? מה יקרה? לא יהיו סברסים. עכשיו, הסברסים, פעם, היום כבר לא אומרים את זה הרבה, אבל פעם, איך אמרו, מה קרה, או איך כינו מישהו שגדל בישראל, נולד בישראל, נולד בישראל, גדל בישראל? אם לא ילדים יודעים פה. אם לא ילדים זה, ההורים, תגלו להם. גל. צבר. צבר, נכון מאוד.
הסמלים הלאומיים
אני יכול להגיד לעצמי, אני צבר, נולדתי בישראל וגדלתי בישראל. מישהו שנולד בחוץ לארץ ובא לישראל, הוא לא יכול להגיד לעצמו שהוא צבר. זה היה כינוי של מי שנולד וגדל בארץ.
אז גם הישראלים הפכו את הצבר, גם היהודים בישראל הפכו את הצבר לסמל שלהם, וגם הפלסטינים שחיו בישראל הפכו את הצבר לסמל שלהם. זאת אומרת, זה קצת מצחיק. שני העמים שחיים בארץ הזאת בחרו בתור הסמל שלהם, הצמח שמייצג אותם, צמח שהגיע אליהם לפני 300 שנה. ממקסיקו. קצת מצחיק. אגב, גם את מקסיקו מייצג. כן, הוא גם סמל לאומי של מקסיקו.
אז הסמל הלאומי של שני הלאומים שחיים פה, עמד בפני סכנה של היעלמות. וגם היה ניסוי מאוד מאוד עצוב. בגולן ראינו מה קורה כשלא עושים שום דבר. פשוט איבדנו את כל הסברס של הגולן.
השינוי בנוף הגולן
כל המבוגרים פה, אני בטוח שאתם זוכרים, יש לכם בזיכרון, איך נראה הגולן. אז הוא כבר לא נראה ככה. בעשר שנים האחרונות, הנוף בגולן השתנה. כל המקומות שיש לכם בזיכרון שהיו בהם משוכות של סברסים, כל החורבות שיש בהם, טרסות עם סברסים עליהם, אין יותר סברסים. אפס. חיפשתי ומצאתי, ריק פשוט. ריק, כן. ריק אדמה. בזלת.
שחרור החיפושיות
רגע, אורן, אז… בדיוק. עכשיו, אז אוקיי. אז בעצם הביאו את החיפושיות האלה. גידלו אותן במעבדה. גידלו, התאימו אותן בעצם לחיים בארץ. עשו להן אקלום, הרגילו אותן לחיים פה. בדקו שהן לא טורפות חרקים פה. בדקו שהן לא טורפות. והגיע הרגע הגדול, מה עושים? משחררים אותן.
עכשיו, לא סתם פיזרו איפה ששחררו אותן. הן צריכות לאכול. במקום היחיד שיש להן האוכל, איפה? ליד סברסים, שיש עליהן את האצברית, וגם במקומות מאוד מאוד ספציפיים. למה זה חשוב? שיהיה אפשר להמשיך לבדוק מה קורה איתן, נכון? לבדוק אם זה הצליח, לבדוק אם מתפשטות, לבדוק שאולי גם בטבע לראות שהן לא אוכלות שום דבר אחר ולא מתחילות לעשות איזה נזק שאנחנו לא מודעים אליו.
אז התחילו לשחרר אותן בזהירות בכמה מקומות ולעקוב אחרי זה ממש ממש טוב. וראו שזה עובד. לפחות חלקית. זאת אומרת, הסברסים הפסיקו למות. זה לא שהאצברית נעלמה. אגב, אם היא הייתה נעלמת, אז גם הייתה בעיה. למה? כי לחיפושיות לאכול יכול והן היו נעלמות בעצמן, ואז אם האצברית איפושהו הייתה שורדת במקום אחד, היא הייתה עוד פעם מתפשטת מחדש.
בעיית ההתפשטות
אז אני מזהה פה רגע, אני מתחיל לזהות פה בעיה. מישהו פה יכול לחשוב איזה בעיה אני מזהה פה? רגע, איך אמרנו שהכנימה עוברת ממקום למקום? היא תופסת טרמפים, נכון? אבל איך החיפושית עוברת ממקום למקום? איך רוב החיפושיות עוברות ממקום למקום? הן או הולכות ברגל או עפות עם הכנפיים שלהן.
אתם זוכרים באיזה גודל אמרתי שהן? תראו לי רגע עם האצבעות. הן בערך, הן כאלה קטנות, שני מילימטר. כמה רחוק דבר כזה יכול לעוף? אולי כמה עשרות מטרים. הרוח מעיפה אותן ומפילה אותן, הגשם מקשה עליהן. מאוד קשה להן להתרחק, הן יכולות אולי לעוף כמה מאות מטרים, אם ממש הולך להן טוב.
אבל הטרמפיסטים, הכנימות יכולות לתפוס טרמפ של 30 קילומטר. ציפור שישנה היום בסברס, בכרמל, יכולה מחר לישון, לעוף בקלות עד ירושלים ולישון בירושלים. שזה בעצם אומר… או לבאר שבע.
כשאתה משחרר את החיפושיות על קקטוס, על סברס נגוע, החיפושיות אוכלות את כל הכנימות. או מנסות לפחות. או מנסות, ואז מה קורה? ואז נגמר להן האוכל. אז הן מתות, זה לא כל כך נורא.
החששות
עד עכשיו אני לא לגמרי לגמרי רגוע. עד עכשיו אני קצת מודאג שאולי יש מקומות שבהם אפילו שיש חיפושיות וגם כנימות, הכנימות יתרבו יותר מהר מש-החיפושיות מצליחות לאכול אותן. נראה שהחיפושיות מצליחות להשתלט על המצב, אבל אני עדיין לא לגמרי משוכנע. ולכן גם חשוב להמשיך לעקוב אחרי זה.
הפתרון הנועז
אבל לפני זה יש לנו בעיה עוד יותר בסיסית. נגיד הלכנו לגליל, שחררנו שם חיפושיות, הצלחנו להאט או אפילו לעצור את הכנימות. מה עכשיו חלק מהכנימות יעשו? יתפסו טרמפ, ולאן הן יגיעו? למקומות אחרים, שעוד אין בהם חיפושיות. והופ, לפני שאנחנו שמים לב מה יקרה בתל זכריה או בבית שמש, יש שם כנימות, לא יהיו עדיין חיפושיות, והופ, אנחנו נאבד את הסברסים של מרכז הארץ.
אורן, אז מה עשיתם? אז הייתה מחשבה, בואו נשחרר את החיפושיות לפני שהכנימות מגיעות, אבל מה הבעיה עם זה? הן ימותו, למה? כי עוד אין להן מה לאכול, נכון?
אז יש אפשרות אחת, של לבדוק כל סברס כל יום, וברגע שמגיעות כנימות, מיד לשים שם את החיפושית. מה הבעיה עם זה? זה נורא קשה, צריך לבדוק את כל הסברסים כל יום, ויש המון סברסים בהמון מקומות. ומגיעות עם ציפורים, יכולות מהיום למחר להגיע, וזה גם יפריע לחיות ששם. בקיצור, זה מאוד מסובך.
הפתרון המפחיד
אז צביקה חשב על רעיון מאוד מסוכן ומפחיד, אבל שהוא לא הצליח למצוא שום רעיון יותר טוב, ואני חושב שלא הייתה ברירה באמת. ומה הוא עשה? יש לכם ניחוש?
הוא התחיל בעצמו להפיץ בכל הארץ גם את הכנימות וגם את החיפושיות. זה קצת כמו הרעיון של חיסון. אתה מראש מביא כבר, מדביק, לוקח מישהו שהוא בריא לגמרי, ומדביק אותו במשהו כדי לחסן אותו מפני הדבר היותר גרוע. מעניין מאוד.
ואז הוא התחיל להפיץ בארץ… אגב, היו קקטוסים שלא הסכימו להתחסן. זה נכון. יש מתנגדי חיסונים.
תהליך ההפצה
אז הוא התחיל להפיץ, הוא בעזרת מתנדבים ובעזרת אנשים שעובדים בקק"ל, שחלק מהתפקיד שלהם זה לשמור על הצמחייה והיערות בישראל, התחילו להפיץ בארץ כפות נגועות. הם הלכו למקומות בגליל שיש בהם, כמו כאן, שיש כפות שיש עליהם גם את הכנימה וגם את החיפושית. חתכו את הכף.
סברס הוא צמח בגדול די עמיד. זה שמרודדים לו כמה מהכפות, זה לא כל כך פוגע בו, הוא יכול להתחדש אחרי זה בלי בעיה במיוחד. חתכו כפות כאלה, שמו בארגזים, העמיסו את הארגזים על הרכב והפיצו את זה למשוכות סברס בכל הארץ.
הדילמה המוסרית
סופר מפחיד. כמו שחבר שלי ניסח את זה, נו, אז היום עשית פיגוע אקולוגי, אה? זאת אומרת, אנחנו בעצם, ואני לקחתי חלק בזה, עשינו דבר שממש חששנו ממנו. הפצנו, בעצמנו הפצנו את המזיק שאנחנו יודעים שהוא קטלני עבור הסברסים בכל הארץ, בתקווה שזה שאנחנו מביאים אותו עם החיפושית, יעזור להגן עליו גם מפני פלישה עתידית, הגעה עתידית של הכנימות האלה. אנחנו מקדימים תרופה למכה, או מקדימים מכה למכה.
הפסקה מוזיקלית
אני מרגיש שלילדים פה כבר יש קוצים בתחת. קצת התעייפו. נכון? קוצים. קוצים. לפחות זה לא בלשון, כי בלשון… אריה, שיר לנו את ה… אבל אנחנו כולנו רגע במתח לדעת אם בסוף הניסוי הרציני הזה הצליח, ומה קורה עם הסברסים. אבל לפני שנפיג את המתח, אנחנו נשמע אולי שיר. יאללה. או מנגינה.
[מוזיקה]על ראש הברוש שבחצר, שמחה בהמולה, שם כל הציפורים בעיר הקימו מקהלה, העפרונית הסולנית ניקתה את הגרון. שיר בכנף זק במקור וגם פצחה ברון. ציף ציף שריק שרק בול בול בול ביל בלה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה לה. וכל מי ששמע אמר, אך איזה מקהלה, אה, איזה מקהלה.
התוצאות
אז בואו, אנחנו, אז אני ממש רוצה לשמוע, אז איך זה נגמר? איך זה נגמר? תספר לנו אתה, אורן, אנחנו ב… אז האמת היא, האמת היא… יש עוד סברסים בישראל, מה מצבם? הסיפור עוד לא נגמר. הוא יהיה סרט מצוי או לא מצוי? ופה נכנס לתפקיד שלכם.
המצב כרגע הוא כזה. יש היום הרבה משוכות בכל רחבי הארץ, שנגועות גם בכנימה וגם בחיפושית, והמאבק עדיין נמשך. זאת אומרת, בהרבה מקומות אני רואה, ואני עוקב אחרי זה, אני רואה שהחיפושיות לא כל כך מצליחות. האצבריות מתרבות, והסברסים בדעיכה.
ומצד שני, יש מקומות, כולל אלה שהודבקו עוד לפני שהתחלנו הפיזור של החיפושיות, כמו תל זכריה שהזכרתי, שהוא בין ירושלים לתל אביב, זה מקום שהוא קרוב לכביש, אז אני כל פעם רואה אותו מרחוק. שם המצב היה קטסטרופלי. אמרתי לעצמי, זהו, הלך, איבדנו את כל הסברסים, וזה היה אחד המקומות הכי הרבה סברסים שהכרתי בארץ, ואפילו שם אנחנו רואים שהסברסים עדיין מחזיקים מעמד.
זאת אומרת, נראה, הרושם שלי זה שהחיפושית מנהלת מאבק מאוד רציני, ומצליחה לעכב את האצברית ואולי לעצור אותה לגמרי, ואולי אפילו להפוך את המגמה ולהציל את הסברסים, אבל זה עוד לא ברור שזה יצליח.
הצורך במעקב
אנחנו צריכים לחכות עוד כמה שנים, זה סוג הדברים שלפעמים לוקח כמה שנים כדי להבין באמת באמת מה קורה, וגם צריך ממש לקוות, וגם צביקה ממשיך לעשות כל מיני מאמצים. אז למשל, הוא אמר לי שלאחרונה יש מחשבות ובירורים, יכול להיות שהזבוב הטורף, שהוא גם כן טורף מתמחה שטורף רק את הכנימה, יכול להיות שהוא יעזור לנו במלחמה הזאת, והמלחמה עדיין נמשכת.
קריאה לעזרה
אני ממשיך לעקוב אחרי המון המון משוכות בארץ, וצביקה עוד יותר ממני, הוא ממש מרכז מין מאגר מידע כזה, ופה אני פונה אליכם. אתם שומעים ילדים? מי פה אמר מקודם שיש לו עיניים טובות? למי יש פה עיניים? לילדים, לכולם פה יש עיניים, ויש פה ילדים עם עיניים ממש טובות, וילדים גם יותר מבוגרים, אכפת להם ויש להם זיכרון טוב.
אז אני צריך את העזרה שלכם. מה שאני הייתי רוצה שתעשו, זה כל פעם שאתם רואים סברס, תבדקו אם יש עליו כנימות, ואם יש עליו, חיפושיות.
הזחלים הוורודים
אני גם תכף אלמד אתכם על דבר חשוב, כי הדבר שלפעמים מוצאים זה לא החיפושיות עצמן, אלא את הזחלים שלהם. החיפושיות ממש קשה לראות, כי הן ממש קטנות, אבל הזחלים שלהם, הם באופן קצת מצחיק קצת יותר גדולים מהחיפושיות. והם בצבע ורוד יפה כזה.
הם נראים כמו זחל, לא כמו זחל של פרפר שהוא ארוך מאוד ויש לו פרקים, אבל גם כן יש להם פרקים והם קצרים יותר, עדיין מוארכים, אבל קצרים יותר, ובצבע ורוד יפה כזה. והרבה פעמים רואים אותם על העלים, בין הכנימות, ורוד, ממש ורוד, כמו הכורסה הזאת. אה, וואו, ממש ורוד טועק.
ורוד, ממש ורוד, אי אפשר להתפספס, כמו, כן, בדיוק. אז קצת יותר עמוק מזה, אבל… אתם רואים בגלל זה אמרו שלכם יש עיניים טובות. הצבע הזה, הצבע הזה, בין הצבע הזה לצבע הזה. ורוד כהה. ורוד סגול ורוד אדום סגלגל. ככה קוראים לו יותר קצת עכשיו.
הדיווח החשוב
כל מקום כזה שאתם רואים, אנחנו ממש נשמח אם תצלמו גם את הזחלים, גם את החיפושיות, כולו, ותשלחו לנו. אנחנו נפרסם או לכתובת של המייל של הפודקאסט, או… אפשר לשלוח בעמוד של הפודקאסט, ואנחנו נרכז את זה. אוקיי, או לעלות לעמוד של הפודקאסט בפייסבוק.
אז יש כאילו רישום פנימי אצל צביקה, אז בינתיים, אם יעלו לאתר של הפודקאסט, אנחנו ניקח משם את הנתונים ונכניס לטבלאות שלנו.
כללי הדיווח המדעי
מה שמאוד מאוד חשוב, שאלה חשובה. זה לכתוב, כמו, אגב, כל פעם שאוספים מידע שרוצים שהוא ישמש למשהו מדעי, מה צריך חוץ מהתצפית עצמה לדווח? מיקום, כמה שיותר מדויק. זאת אומרת, ראיתי את זה ביישוב הזה והזה. למשל, ראיתי את זה בגבעת יערים, או ראיתי את זה בחניתה, או במקום אחר.
וגם, מה עוד? את התאריך, זה ממש חשוב, ומי ראה. זאת אומרת, מי הבן אדם המדווח? למה? למה זה חשוב? קודם כל, כדי שידעו שאתם עשיתם משהו חשוב והשפעתם. אבל גם כדי שאם יהיו שאלות, ומישהו ירצה לברר, או אם אני אסע לשם ואחפש, וארצה שתתארו לי איפה בדיוק ראיתם את זה, אני אוכל לחזור אליכם במייל או משהו כזה, ולשאול אתכם על הפרטים של התצפית.
וזה נכון לכל פיסת מידע שאוספים למחקר. אז למשל, לאחרונה, אני התעניינתי בשאלה אחרת, בכלל לא קשורה, על חלזונות מים. ואני חיפשתי איסופים של חלזונות, של קונכיות, שנעשו לפני יותר מ-100 שנה. ולמזלי, גם אנשים שאספו קונכיות לפני 100 שנה ושמו אותן באוספים באוניברסיטה, רשמו על פתק קטנטן, בכתב שהייתי צריך זכוכית מגדלת כדי להבין אותו, רשמו בדיוק מתי זה קרה, ואיפה, ומי הבן אדם שאסף.
וככה יכולתי למצוא עוד קונכיות שאותו בן אדם אסף באותו אזור, באותה שנה, או כל מיני דברים כאלה. אז זה מאוד חשוב. אתם רוצים לדווח, תדווחו לנו גם מי אתם, ומתי, ואיפה. זה ממש יעזור לנו.
שאלות ותשובות
עם הדיווחים, או עם החיפושית? מדווחים. לצלם אותה במקומה, כמו התמונות האלה. למעשה, התמונות שאתם רואים כאן, זה תמונות שכשצילמתי אותן, לא חשבתי שהן תשתתפנה בפודקאסט, אלה תמונות שצילמתי בשביל מאגר המידע שלנו, כדי שיהיה לנו תיעוד של מה נמצא, איפה, מתי.
אז אוקיי. שאלה. איך קוראים לחיפושית? משהו מקסיקני, נכון? אז כן, יש לה שם מדעי ארוך ומסובך, שאני נבוך להודות, אבל אפילו אני לא זוכר אותו. ובעברית אני חושב שעדיין אין לה שם. עוד לא בחרו לה שם עברי.
אז מה ש… תגידי, אם יש לך שתי שוקולדים ורק את אחת, מה את עושה? אוכלת את שני… אוכלת את הראשון ואז את השני. יפה, בדיוק. אז חיפושיות יכולות לאכול הרבה מאוד כנימות בזו אחר זו, וכל זחל הוא טורף אפילו יותר כנימות. אז יותר מש-החיפושיות הן טורפות מוצלחות, הזחלים של החיפושיות הם טורפים עוד יותר מוצלחים. אז הם בעצם אלה שעושים את רוב העבודה.
סיכום ותודות
אז אנחנו רוצים, קודם כל, להודות לאורן. תודה רבה רבה לכם. תודה לאורן, שפה ששיתף אותנו בסיפור המרתק הזה. אני שמעתי אותו כבר כמה פעמים, ואני כל פעם מופתע מעוד ועוד פרטים. אני גם, בהזדמנות הזאת, רוצה גם להגיד שוב תודה לאייל אברימן, וגם לשירי מבית תמי, מעיריית תל אביב, מחלקת קיימות, שהזמינו אותנו לכאן.
אז באמת תודה, ותודה ענקית לכם.
