דף הבית » #13 – הרקפת – פרק בונוס

#13 – הרקפת – פרק בונוס

קריינות:
עמרי גלבר

עמרי גלבר, בן 40, נשוי לנועה ואב לשלושה ילדים, מתגורר ביד חנה שבעמק חפר. בעל תואר ראשון ושני במנהל עסקים. עד 2023 כיהן בתפקידי ניהול שונים בחברות היי-טק ישראליות ובינלאומיות. עמרי הוא היוצר של הפודקאסט הפופולרי לילדים "ילדי טבע" העוסק בנושאי טבע, גאוגרפיה וקיימות. מתוך שאיפה לשלב בין תחום העסקים והיזמות לשמירה על הסביבה, כיום הוא מכהן כסמנכ"ל תפעול במיזם החברתי-סביבתי "שינוע חברתי" הפועל לניצול מיטבי של משאבים קיימים באמצעות פתרונות לוגיסטיים.

תמליל הפרק

הי ילדים הי הורים,
לפני שנתחיל את הפרק אשמח לעזרתכם. לסביון יש את הרוח, לחבצלת יש את הים ואני זקוק לעזרתכם להפצת הפודקאסט. אז אשמח, אם בכל הזדמנות תוכלו לשתף את פוסטים בפייסבוק, לדרג היכן שניתן וכמובן לעקוב אחרי העמוד בפייסבוק. 

שנת 2007, בייג'ין. בנוסף לאצטדיונים ומתקני ספורט מרשימים מבקשים הסינים להקים תערוכה בוטנית בשם "אנחנו עולם אחד" לקראת המשחקים האולימפיים של 2008. הסינים פונים לכל מדינות העולם ומבקשים את העץ הלאומי ואת הפרח הלאומי לשתילה בתערוכה. אבוי. אין לנו לא עץ לאומי ולא פרח לאומי. ישראל, באופן מאוד מפתיע לא היתה מוכנה.
נערכו בחירות בזק. עץ הזית נבחר כעץ הלאומי, בחירה טובה לכל הדעות אבל עיקר העניין היה בתחרות על הפרח הלאומי. לבסוף לאחר לילה דרמטי במיוחד גברה הרקפת על הכלנית בפער קולות זעום ופקעות רקפת נבחרות עשו דרכם לסין הרחוקה.

אוהדי הכלניות לא שקטו ובשנת-2010 נערכו בחירות נוספות בהן, גברה הכלנית על הרקפת וכיום, בדפי ההיסטוריה (כלומר בוויקיפדיה) רשומה הכלנית כפרח הלאומי של ישראל. מעריצי הרקפות מערערים על הבחירה וטוענים בתוקף שהבחירות לא היו חוקיות! יש לי הרגשה שעוד נשמע מהם בעתיד. 

הי ילדים, מה שלומכם?
אתם זוכרים שסיפרתי שבמהלך כתיבת הפרק על המדבר נעזרתי בהגר לשנר, מדעת המדבר?
בתחילת שיחתינו על המדבר ובלי קשר אילו סיפרה לי הגר על הרקפת, פרח שהיא מאוד אוהבת. תיאוריה וסיפוריה קנו אותי והרקפת אהובה מאוד על משפחתי. אז הנה, יצא לו פרק על הרקפת, ובסוף הפרק – אגדה שסיפרה לי הגר, על הרקפת כמובן.

הרקפת היא צמח פקעת – פקעת היא למעשה גבעול תת קרקעי בו הצמח אוגר חומרי מזון ומים. תפוחי האדמה למשל, שכולנו מכירים ואוכלים הם פקעות. הפקעת מאפשרת לרקפת לאגור מזון ומים בזמנים של שפע ולהשתמש בהם בזמנים של מחסור. 

הרקפת נפוצה בעיקר סביב אגן הים התיכון. בעולם יש בערך 23 מינים של רקפת. 2 מינים מצויים בישראל. רקפת מצויה ורקפת יוונית. רקפת יוונית נדירה בארץ ומצויה באזור הר מירון, צפון הגולן ובחרמון.
לעומת זאת, רקפת מצויה, יש שיגידו הפרח הלאומי, נפוצה מאוד. 

הרקפות פורחות זמן רב, כ-9 חודשים בשנה. בתחילת הסתיו פורחת הרקפת במצוקים, ללא עלים, רק הפרחים. היא ממשיכה לפרוח בסתיו, מגיעה לשיא פריחתה בחרוף אבל גם בסוף חודש יוני ניתן לראות רקפות פורחות….בחרמון.
הפיזור אוכלוסיית הרקפות יוצר רצף פריחה מרשים שנמשך כ- 9 חודשים.
צמח רקפת בודד יכול לפרוח 4-5 חודשים.
פרח רקפת בודד יכול לפרוח 3-4 שבועות. לרוב, פרחי בר לא פורחים יותר משבוע.
אין ספק שהרקפת מאוד עמידה ומשך פריחתה יוצא דופן.

בזכות המזון הרב שאוגרת הרקפת בפקעת אולי הייתם מצפים שבעלי חיים יהנו לזלול את פקעות הרקפת. מה אתם חושבים? הרקפת אומנם ניראת עדינה, אבל איך אומרים בישראל, היא לא פראיירית.
הרקפת מגינה על עצמה מפני החיות באמצעות חומרי רעל המצויים בעלים ובעיקר בפקעת העשירה במזון.
לחומרי הרעל אלו קוראים ספונינים כמו המילה סבון (או soap באנגלית), הם מקציפים ומאוד מרים. 

בכל זאת יש בעל חיים שאוכל את עלי הרקפת הבשרניים, בני האדם. לאחר בישול ניתן להשתמש בעלי הרקפת למאכל. זאת כי הרעל מתפרק בחום גבוה.
בכל מקרה, חשוב לזכור שהרקפת מוגנת ואסור לקטוף אותה. 

בחורף הרקפת נמצאת בשיא פריחתה. אומנם, החורף מביא איתו גשמי ברכה אבל אם אבקני הרקפת יירטבו הם יפסיקו לתפקד. זאת בעיה הדורשת פתרון. הכלניות, שגם הן פורחות בחורף מגינות על האבקנים מפני הגשם בכך שהן נסגרות כאשר מעונן או חשוך.
והרקפת? הרקפת תולה את פרחייה הפוך, כפופים כלפי מטה וכך היא מגנה על האבקנים מפני הגשם ובעצם יוצרת מטרייה המגנה מפני הגשם.

לפני שנעבור לאגדה, עוד עובדה מעניינת נוספת.
עד לא מזמן לא ידעו איך הרקפת מואבקת. לאחר מחקר הדוקטורט של דוקטור רחלי שוורץ-צחור. הסתבר שעשים קטנים מאביקים את הרקפת על ידי "האבקת זמזום". כלומר, העש משמיע זמזום בתדר גבוה שגורם לאבקנים לזוז ולפזר את האבקה על גבו של האש. הזרעים מופצים בעיקר בקרבת צמח האם או על ידי נמלים. עושה רושם שמערכת זו מתפקדת היטב והרקפת מאוד מצליחה ואכן רקפות יפיפיות מקשטות אתרים רבים בארצנו.
ועכשיו, לסיפור קצר…

סיפרונו מתרחש בגנו המרהיב של שלמה המלך בו פורחים כל פרחי הבר. בלב הגן פרחה רקפת, ענקית ויפהפיה ועם ריח נפלא. בכל בוקר קיפצו בחן סביב הרקפת צביות, הדבורים זמזמו את שירן, הפרפרים רפרפו סביב פרחיה והציפורים צייצו וזימרו.

בכל בבוקר, אבל לא מוקדם מידי כי בכל זאת הוא מלך, יצא שלמה לסיור בגנו היפה.
שלמה בחן את התפתחות העצים והפרחים, שוחח עם הצביות על נושאי היום והצטרף לציפורים בשירתם וכמובן ניגש גם אל הרקפת. עם הרקפת האצילית, בילה שלמה זמן יותר מכל החי בגן. גם כי היא היתה כה גדולה ויפה וגם כי היא פורחת המון המון זמן. הרקפת הייתה מרכינה את הפרחיה הגדולים וכך שלמה יכל להנות מריחה הנפלא ובחום הצהריים, לנוח בצל עלי הכותרת הגדולים שלה.

בבוקר אחד התחיל כרגיל. הצביאות קיפצו בחן סביב הרקפת, הדבורים זמזמו את שירן, הפרפרים רפרפו סביב פרחיה והציפורים צייצו וזימרו.
אך לפתע, קול נישא באוויר. השתחוו בפני, אני מלכת הגן! שתיקה. ושוב. השתחוו בפני, אני מלכת הגן!
הקול היה קולה של הרקפת. כולכם מגיעים אלי מדי בוקר. נהנים מניחוח פרחי. כולכם נחים תחת צלי,
ושלמה, המלך הגדול, החכם מכל אדם מעדיף את חברתי. אני מלכת הגן. נעלבו החיות והגן דמם.

כמידי בוקר שלמה נכנס אל גנו. מהצעד הראשון הבין שלמה שמשהו אינו כשורה.
הצביות אינן, ציוצי הציפורים לא נשמעו והפרפרים אינם מניעים כנף. הגן היה שומם וריק.

ניגש שלמה אל עץ הזית הוותיק והחכם ושאלו מה התרחש? ענה הזית בקצרה: לך אל הרקפת.
נפעם, צעד שלמה אל הרקפת. רקפת רקפת, ספרי לי מה ארע, איה כל חיות? עונה הרקפת לשלמה, מלכת הגן אני. השתחווה בפני. שלמה לא האמין לאשר שמע ועזב את גנו בסערה ובכעס.
שקעה השמש והחושך ירד על הגן.

בחסות הליל הרים אלוהים את הרקפת, הקטין אותה לגודלה המוכר, והעביר אותה אל שולי הגן, בין הסלעים קרוב לגדר.
עם שחר, כהרגלן, אצו הצביאות למרכז הגן לראות את הרקפת שלהן. ואין רקפת. איפה הרקפת שאלו החיות? הצביות חיפשו נמרצות, הדבורים עצרו את ליקוט הצוף ויצאו לחיפושים, הפרפרים ניסו לאתר את ריחה המתוק והציפורים תרו אחר פרחייה הוורדים והגדולים.

לבסוף, דבורה אחת, זקנה וחכמה, עם חוש ריח מפותח במיוחד הריחה את ריחה העדין והמתוק של הרקפת בפינת גן רחוקה. עפה הדבורה לעברה ומצאה את הרקפת. קטנה וצנועה אך ראשה עודנו זקוף מעלה.
קראה הדבורה לכל החיות. מצאתי את הרקפת! הגיעו הצביות, הציפורים, הפרפרים וכל שאר חיות הגן.
שאלו החיות: רקפת רקפת מה קרה לך? הרקפת, שהיתה לב הגן הרכינה ראשה מרוב בושה, פרצופה הסמיק ומאז ועד היום היא צנועה וקטנה, ראשה רכון, פרצופה סמוק אבל עדיין היא יפה מאין כמוה וריחה נפלא.

זה היה עוד פרק של ילדי טבע, פודקאסט לילדים בנושא טבע וגיאוגרפיה. 
אני מקווה שנהנתם כמו שאני נהנתי, ושוב, ברצוני להודות להגר לשנר על פרק זה. 
בפרק הבא נשוב למדבר המרהיב ואני בטוח שתהנו מהמסע. 

מחקר מוכיח שילדי טבע אמתיים נוהגים לשתף פרקים שהם אוהבים!

עוד פרקים מנושא זה

1# – עצים

בפרק זה (פרק ראשון) נכיר את העצים יותר מקרוב. נלמד על חלקי העץ, מה הוא צריך בשביל לגדול, איפה הוא גדל (ואיפה לא) ועל הקשר המורכב בין האדם...

פרק 13